אם צריך ניהיה הזויים

ראאד סלאח האשים אותנו בחג הסוכות הזה שאנחנו שואפים להקים מחדש את המקדש ולהחריב את מסגד אל-אקצה, ורבים ממש ממש נעלבו מחשד השווא הזה / דעה

עולם קטן - בראשית - ארנון סגל

ומה הייתה תגובת היהודים הדתיים לדברי סלאח ולסגירת הר הבית? שתיקה. נראה שהיא נבעה ממבוכה. הרי מה אפשר היה לומר? שסלאח צודק? שאנחנו באמת מתכננים לשנות את הסטאטוס הדתי בהר? זה הרי לא נכון, להפך. רובנו מעולם לא חשב לחדש באופן מעשי את עבודת הקרבנות. הרי בעיני רבים זה היה מעמיד אותנו בשורה אחת עם השבטים הקניבאליים הפרימיטיביים ביותר באפריקה. היינו מתים מרוב בושה מול מצלמות התקשורת, שהייתה מחפשת מאחורי גבנו את הכבש המובל לשחיטה. מצד שני – להצטדק ולהודות שלא עלה בדעתנו להקים את המקדש? שלא כמו מרידור, אנחנו לא מסוגלים לומר זאת. זה הרי לא מסתדר עם מוצא פינו בכל טקס דתי, בכל תפילה, בכל ברכה. לכן שתקנו.

אמנם יש כאלה שאומרים זאת במפורש. משה מאיר, מחנך בתיכון הרטמן ומרצה באוניברסיטה העברית, כתב ב'מקור ראשון' לפני חודשיים דברים שלא יאמן שנכתבו: "ברבות השנים החלה להתגבש בי ההכרה כי אינני מעוניין בבניין הבית. אינני חושב שמצבו הקיומי והדתי של העם היהודי יהיה יותר טוב אם ייבנה בית המקדש. בתמונת עולמי עבודת א-לוהים המכילה הקרבת קרבנות אין בה יתרון על פני עבודת א-לוהים שאין בה מרכיב זה". ומניין הוא שואב את הסמכות לבטל במחי יד כשליש ממצוות התורה? "השיפוט מבוסס הן על בחינת התודעה העצמית שלי, והן על מסורת ההתנגדות לקרבנות שיסודה בדברי הנביאים".

דברים דומים, אם כי לא באותה חומרה, נכתבו באותה עת בעלון רבני 'צוהר'. תחת הכותרת "עוד לא הזמן למקדש" המאמר יצא נגד אלו ששואפים לחדש את עבודת הקרבנות: "כשקוראים בספר התורה את פרשיות ויקרא אני לא רואה את הציבור סביבי מקשיב בעֵרנות מיוחדת או מתמלא ערגה וגעגוע. אני לא בטוח כמה אנשים מתפעלים או מתמוגגים מנחת כשהם לומדים במסכת פסחים על הכהנים הטבולים עד ברכיהם בדם קרבן הפסח... עוד לא אמרנו כלום על דיני הטומאה והטהרה. כשאנו עדים למהומה שמחולל אוטובוס שבו הפרדת ישיבה בין גברים ונשים, אפשר רק לדמיין את הזעקה שתקום כשיוקצו אוטובוסים נפרדים לטמאים ולטהורים... האם מישהו באמת חושב שבמצב שכזה ניתן לבנות מקדש?"

ובכן, בהחלט כן, ויסלח לי הא-ל על אי-הבנת מורכבות המצב. בכלל, ממתי מידת הפופולאריות של מצווה מסוימת הפכה להיות תנאי מקדים לקיומה? את בית המקדש השני הקימו 40,000 יהודים מדלת העם, בעוד גדוליו וחשוביו, וכנראה גם רבניו, נותרו בבבל. טענות דומות לדברים הללו טענו גם יהודי הגולה כנגד המעטים שעלו ארצה לפני השואה. ובכלל, גם מי שמתוך רצון אמתי להגן על כבוד שמים מנסה להציל את הקב"ה מעצמו ומתביעותיו ה"מופרזות" בטענת חוסר רלוונטיות וחוסר עניין לציבור, לא באמת מקדש את השם בכך. לכל היותר הוא מונע מעצמו לעג בגלי צה"ל.

מה לעשות, אנחנו, האנכרוניסטים, מבינים את הפסוק "ועשו לי מקדש" ואת דברי הרמב"ם "מצוות עשה לבנות בית לה'" ממש כפשוטם. איננו מפרשים שמדובר במקדש שבלבנו, ולא במקדש שיֵרד מעצמו בנוי מהשמים. לא הטלנו על הקב"ה למצוא לנו לולב, וגם לא להכניס לנו משכורת, ולכן אין סיבה שגם המקדש לא יעבוד בשיטת "עשה זאת בעצמך".

מי שלא נעים לו להתעסק בעבודה המלוכלכת, בחֵלב הקרבנות ובדמם, ממש אין צורך שיתעסק בזה. שישאיר זאת לפרימיטיבים שמייחלים לכך, שלא מתביישים לרצות מקדש, מכיוון שלהבנתם הדלה זה בדיוק מה שרוצה מהם הקב"ה. ולא שאנחנו ששים לקבל עלינו את תפקיד משוגע הכפר, אבל אם צריך לא נימָנע מכך. תנו לנו הזדמנות להקריב פעם אחת את קרבן הפסח במועדו. מי שלא חפץ בכך, יוכל להמשיך להפטיר כאשתקד "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ו"אין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

ואתה, ראאד סלאח, צודק בדבר אחד - אנחנו באמת רוצים לבנות את המקדש ברגע שרק יתאפשר הדבר טכנית. אבל בדבר אחר אתה טועה – אנחנו לא נחריב את אל-אקצה. איננו אלימים כמותכם, וניצחוננו איננו בהכרח חורבנכם. המסגד שלכם נמצא מחוץ לשטח המקודש לנו, ובכלל, נאסר עלינו, היהודים, להרוס בתי תפילה שבהם מתפללים עמים אחרים לבורא עולם. אבל סביר הרבה יותר שמטרתך איננה באמת רק עבודת א-לוהים, אלא בעיקר הצבת מחסומים בדרך למקדש, שאתם, אולי יותר טוב מהיהודים, כבר מריחים שהוא קרוב