בית המקדש: "יבנה המקדש" - גליון 4 ‏‏‏‏(109)‏‏‏‏

בטאון אלקטרוני של "התנועה לכינון המקדש"

- גליון 4 (109) – אדר ה'תשס"ט, ת.ד. 31336 ירושלים, 050-8649968, lamikdash@gmail.com

כפי שדווחתי כאן בימים האחרונים
היום (שושן פורים) התקימה עלית משפחות להר הבית,
לעליה הגיעו כ 50 איש כולל ילדים רבים!

המשטרה היתה היום עצבנית ומגעילה מתמיד
ואסרו אפילו על הכנסת בקבוק עם שתיה!
רק אחרי ויכוח ארוך והסברים לשוטרים, על הסכנה שבאי מתן
שתיה לילדים ביום חם, ניתן אישור להכניס בקבוק עם מיץ פטל!

הבידוק היה גס ומשפיל מתמיד, בעוד תירים נבדקים במגנומטר
ומכונת שיקוף, נבדקים יהודים בנוסף למגנומטר ולמכונת השיקוף
גם באופן ידני...

ממני אישית למרות הכרות רבת שנים עם השוטרים במקום,
למרות אישור על הפקדת נשק במשטרה,
למרות היותי מלווה בארבעה ילדים קטנים,
דרשו להסיר את החגורה....

ראה כאן עליה להר הבית בשושן פורים - http://rotter.net/forum/scoops1/16558.shtml

מצו"ב קובץ תיאור הר הבית בימינו – ברור מאד, כדאי להכיר !

מקדש - זה מעשי! - דוד ברוקנר

הציווי הפותח את הפרשה (פרשת תרומה), ובעצם את כל סדרת הפרשות שמכאן ועד לסוף ספר שמות, היא "ועשו לי מקדש". מדקדקים ציינו שהלשון "עשיה" מורה על הרובד התחתון והמגושם ביותר של המציאות, וכפי שמתבטא בפסוק (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי – בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו" (וגם בלשון ימינו מובן ההבדל בין "יוצרים" ל"אנשי מעשה"): התעסקותו של הקב"ה עם עולם העשיה היא הפלא הגדול ביותר.

איפה באה לידי ביטוי העובדה שבית המקדש הוא מקום נורא מעשי? בכך שהוא אינו מקום יוקרתי המייעד עצמו דווקא לאלו המוכשרים לעבוד את ה' ביגיעת שכלם או בהתלהבות לבם, אלא בית לכל מי שמשייך את עצמו אל הקדושה ורוצה להתקרב אליה. לעומת העולם המוכר לנו, בו זוכים רק תלמידי החכמים וסופרי הסת"ם לראות את פרי עמלם מובא אל היכל מקדשי המעט – בבית המקדש זוכה לזאת כל חקלאי.

אולי לנו קשה לחשוב כך, אך גיבוריו של המקדש הם ה"עם שבשדות" המביאים אליו את גידוליהם. אמנם נכון שהכהנים והחכמים אחראים על סדריו התקינים והרצויים של המקום כשליחיו של ה', אך תכליתו של המקום, הקהל אליו הוא פונה – הוא המון עמך בית ישראל. אלו שכיום מוצאים עצמם לכל היותר כצופים פסיביים בדיונים הנערכים בין חכמי התורה – אמורים למצוא את עצמם בבית המקדש, מוקד השראת השכינה העולמי, כאורחי הכבוד שהעבודה כולה חוגגת סביב משלח ידם המועלה לירושלים. ואם בבתי המדרש מחפשים הממונים לכך ספרי קודש – אז בבית המקדש הם יחפשו דגן ותירוש ויצהר ובהמות.

וזה עיקר נחת הרוח לפני הקדוש ברוך הוא, ובית המקדש משקף בסדריו את דמותה של ממלכה ישראלית שלמה שכולם שותפים מלאים בה.

כשאנחנו מדברים על השראת שכינה בישראל – על זה בדיוק אנחנו מדברים.

---

ועוד נגזרת מהדקדוק שבראש הדברים: אנחנו חייבים לעשות מקדש, במובן הכי מעשי של המלה. כיום מתחדדת והולכת ההכרה שבית המקדש חסר לנו מאוד. ההכרה הזאת, החיובית כשלעצמה, הצמיחה פעולות של בירור מהו המקדש ומהם הכיסופים הנדרשים אליו ואיך אנחנו מתגעגעים אליו. אלא שמרוב דיבורים כאלו שוכחים להתעסק באיך עושים מקדש. בית המקדש הפך למשל, לסמל מופשט של אהבת חינם או של השלמת יעדי הגאולה (שלא לומר: של משהו שנופל מהשמים), והמקדש המעשי, הממשי, נדחק לשולי התודעה. "מה, בית ששוחטים בו קרבנות? אתה בכלל לא מבין! זה משהו עמוק יותר, קדוש יותר, כללי יותר"--- לא כלום יותר. ממש כמו שהיתה ארץ ישראל לפני מאה שנה.

וזאת צריך לזכור: עוד יש בית שחרב. עוד יש הר שמחולל. עוד יש עשיה רבה לפנינו, ואנחנו מתחמקים ממנה – מי ביודעין ומי בלא יודעין. נכון, המציאות עדינה ורגישה: בטחונית, פוליטית, וגם קצת הלכתית. אבל אי אפשר לומר שאין בכלל מה לעשות. עשה משהו: עלה אל ההר בטהרה, או דפוק על השערים מבחוץ. או סתם שאל את עצמך, בכנות: מה אני עשיתי, משהו קטן, כדי שבית המקדש יבנה, ולו טיפ-טיפונת יותר מהר..

גליון זה והגליונות הקודמים אפשר לקרוא (ללא שגיאות) בכתובת דלהלן:

http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=blogcategory&id=150&Itemid=43

וגם ב:

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=530

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=403

יש חדשות גם ב:

http://www.sosamikdash.cjb.co.il

וגם ב:

http://mekorot.blogspot.com/2008/10/1-98.html

וגם ב: http://gideon.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp

(על הגהות הרמ"א) "וטוב לב משתה תמיד"

בית תפארתנו במהרה יעמוד, וביראה אותו נעבוד, נכון יהיה הר הבית בראש הרים עדי עד.