בניין ביהמ"ק בזמן הזה - הרב אביגדור נבנצל שליט"א

בניין בית המקדש בזמן הזה

מאת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

'
הרמב"ם מונה (ספר המצות, מצוה כ' וריש הלכות בית הבחירה) לבנות בית המקדש כמצות עשה בכלל תרי"ג מצות. והנה, הרמב"ם כתב בספר המצות, שורש ג' שאין למנות בכלל המצוות מצוה שאינה נוהגת בכל הדורות. ומבואר מזה שדעתו שמצוה זו, לבנות בית המקדש, נוהגת לעולם, בכל זמן שיש צורך לבנות המקדש וקיימת אפשרות לבנותו. מטעם זה הביא הרמב"ם כל פרטי הלכות בנין הבית, בעוד שלא הביא פרטי הלכות הקרבה בבמה המבוארים בגמרא, לפי שאלו שוב לא ינהגו לעולם, אחרי שהוקם המקדש בירושלים בימי דוד ושלמה.

'
בגמרא (ראש השנה ל,א ובעוד מקומות) איתא דיתכן דייבנה בית המקדש בלילה או ביום טוב. והקשו רש"י ותוספות מהא דאמרינן בשבועות (טו,א) שאין בנין בית המקדש בלילה ושאינו דוחה יו"ט. ותרצו רש"י ותוספות ששם מדובר בבנין בית מקדש בידי אדם, אבל מקדש שלעתיד לבוא ירד בנוי מן השמים כדכתיב מקדש ד' כוננו ידיך, כדאיתא במדרש. ולכאורה חולקים רש"י ותוספות על הרמב"ם ואף הגמרא והמדרש קשים על שיטתו.
'
ויש שתרצו שיש הבדל בין בנית המזבח לבנין הבית. הסוגיא בראש השנה מדברת על הצורך במזבח למ"ד מקריבין אף על פי שאין בית ובנין המזבח דוחה יו"ט וכשר בלילה. ולענין אם בנין המזבח דוחה יו"ט כשלא היה אפשר לבנותו מערב יו"ט, תלוי בזה אם מכשירי קרבן שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט, או אף הנך שמצד מקרה לא היה אפשרי לעשותן מערב יו"ט. ולענין בנין מזבח בלילה צריך עיון גדול לפענ"ד, מאחר שקדושת המזבח קדושת בנין היא ולא קדושת כלי הבית, - מהיכא תיתי שיוכשר בלילה טפי משאר הבנין.
'
והמאירי כתב שהסוגיא בר"ה דלא כהלכתא או שחששו לבית דין טועין.
לפי תירוצו הראשון אין קושיא על הרמב"ם מהסוגיא בר"ה, ולפי תירוצו השני גם כן לא קשה, אלא שהיתרו עצמו צריך עיון בנוגע להיתר בנין המקדש בלילה, שהרי בירושלמי (ומא, פרק א') נראה דהקמת המשכן בלילה פסולה אפילו בדיעבד. ואם כך, אם הקימו מזבח בלילה אין כאן מזבח.
'
ויש שתירצו (תפארת ישראל) שלעתיד לבוא יבנו בני נכר חומותינו והם רשאים לעבוד אף ביום טוב, ואף שאסור לבנות בית על ידי גוי ביו"ט, אולי במקום מצוה כזו לא גזרו רבנן. אבל אין זה תירוץ לגבי לילה, שאם הקמת הבית בלילה על ידי ישראל פסולה, אף בגוי הדין כך. אבל מלבד זה, אינו נראה כלל שיבנו גויים את המקדש והמזבח, עי' עירובין קה,א ורמב"ם סוף פרק א מהלכות בית הבחירה שלא מנו גויים בין הכשרים לבנין הבית. ועוד ש"ובנו בני נכר חומותיך" זוהי הבטחה לישראל והבטחה זו שייכת בענינים הגשמיים אשר אנו מטפלים בהם מכח הקללה "בזיעת אפיך תאכל לחם", אבל לא כך לגבי תורה ומצוות, ובכלל זה בנין בית המקדש, שניתנו לישראל באשר רצה הקב"ה לזכות אותם, ואין זו הבטחה טובה שגויים יבנו את הבית במקומנו.
'
זמן הגאולה
'
והנה ידוע מאמר חז"ל (סנהדרין צח, א) זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה, כלומר אין לגאולה תאריך קבוע אלא משתנה לפי מעשי בני ישראל. ולכן נכתבו הרבה מן הנבואות ומדברי דניאל בלשון סתומה, כדי שיתפרשו באופנים שונים על זמנים שונים. וכן מצינו ביציאת מצרים, שהקב"ה הבטיח שאורך הגלות יהיה 400 שנה, ואומר הרמב"ן שנוספו 30 שנה כיוון שמונים מעקדת יצחק. מצד שני אומר הפייטן שנתקצרו ימי השעבוד ע"י תפילה ל210 שנים בלבד. אלא שבאמת כולם צודקים - השאלה ממתי מתחילים לספור את ימי הגלות. לולא צעקו ישראל היה מחשב הקב"ה את הזמן רק מהירידה למצרים. וכן מבואר בברכות (ד, א) שהבטחת "עד יעבור עם זו קנית" היתה ראויה להתקיים בימי עזרא אלא שהחטא גרם. ובסנהדרין (צב, א) ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג.
'
צורת הגאולה
'
וכשם שזמן הגאולה תלוי בזכיית ישראל, כך צורת הגאולה תלויה בזכייתם, שכן אמרו (סנהדרין צח, א) זכו - עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור, והם הם דברי הרמב"ם (פרק י"ב מהל' מלכים הל' ב) שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג וכו' "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" וכו' גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו וכו'.
'
צורת בנין הבית
'
הלכך גם בנוגע לצורת בנין הבית יתכן שנוי ממצב שזכו למצב שלא זכו; אם זכו יש נחת רוח להקב"ה במעשה ידיהם, יזכו לבנות את המקדש בידיים של מטה, ואם לא זכו והגיע בכל זאת זמן הבית להבנות, יבנה בידיים של מעלה כביכול מן השמים או שיבננה המשיח העתיד להיות חכם יותר משלמה ונביא קרוב למשה.
'
עוד יש להעיר שהחינוך כתב (מצוה צה) על בנין המקדש שמצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל על אדמתם. בזמננו כידוע אין רוב ישראל על אדמתם, ואם כן לכאורה אין מצוה זו נוהגת עכשיו. ויש לדון אם כוונת החינוך שאסור לבנות המקדש אם אין רוב ישראל על אדמתם או שאז אין חיוב. להצד השני, שאין חיוב, אפשר לבנות בזמן הזה בתורת רשות. גם בתחילת בית שני לא היו רוב ישראל על אדמתם ויתכן שבנו אז בתורת רשות. אך אולי בנו בית שני מפני שירמיה ניבא שלא ימשך החורבן אלא שבעים שנה ועוד שחגי וזכריה ניבאו בזמן הבנין לבנותו ולכן בנו אז בגדר הוראת שעה. החינוך, כדרכו, לא ציין מה מקור הלכה זו דבעינן רוב ישראל על אדמתם. שמעתי שהמקור בגמרא סנהדרין (דף כ א): שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה; הרי שמצות בנין המקדש תלויה בביאת ישראל לארץ. אך צריך עיון למה לא הזכיר הרמב"ם את זה בהלכות בית הבחירה, אלא בריש הלכות מלכים בלבד.
'
בגמרא הנ"ל מבואר עוד שיש לקיים המצוות בסדר הזה: מינוי מלך תחילה, אחר כך מלחמת עמלק ובנין הבית בסוף. וצריך עיון שבבנין בית שני לא מינו מלך ולא מחו את עמלק עד שנתן אחשורוש דת להינקם מאויביהם, ואם כך, איך התחילו לבנות את הבית בזמן זרובבל? אך יתכן שאף שיש סדר למצוות הנ"ל, אין מעכבות זו את זו, כמו תפילין של יד ושל ראש, דשל יד קודמת, ומכל מקום אם אינו יכול להניח, של יד אינה מעכבת את של ראש. לכן הואיל והיו משועבדים למלכות פרס, התחילו במה שיכלו, דהיינו בנין הבית.
'
ובעל ישועות מלכו אומר שלא מקרי אין רוב ישראל על אדמתם אלא כשהמלכות בחוץ לארץ אינה מאפשרת לצאת משם, או שהמלכות בארץ ישראל אינה מאפשרת להיכנס לכאן. המלך כורש שלט בארץ ובגולה והתיר לכל הרוצה בכך לעלות, הרי מי שעלה עלה, ומי שלא עלה איבד את זכותו להימנות בגדר "רוב ישראל" לעניין זה. לדבריו לא נזדקק בימינו להתחשב באחינו בני ישראל הנמצאים בארצות הרווחה ואינם עולים, אלא במספר בני ישראל שבארץ ישראל מצד אחד, ושברוסיה ובארצות ערב מצד שני (שמשם לא ניתן לעלות) ולפי היחס בין שתי קבוצות אלו יקבע אם רוב ישראל נמצאים כעת על אדמתם או לא.
'
הרה"ג ר' אליעזר יהודה ולדנברג שליט"א (כרם ציון, אוצר התרומות במאמר "מקדושת הארץ והמקדש" פרק ב) למד בדעת רגמ"ה [רבנו גרשום מאור הגולה] בשישים ריבוא מישראל מיקרו רוב ישראל. ולעניין דורנו, נראה שאי תליא קדושת הארץ בשישים ריבוא הכונה לשישים ריבוא כאלה שחלקו את ישראל בימי יהושע (ולא כרשות הרבים בשבת דתליא ברגלי הולכים), דהיינו גברים מבן עשרים עד בן שישים מי"ב שבטים. לפי זה לא נדע מספר בני ישראל בארץ לעניננו, כי כיום כולם ספק צאצאי גרים, ועיין פסחים פח א שיתכן שהיום הרוב גרים, ואילו הודאים הם כהנים ולויים.