מי יבנה, יבנה בית | הרב בניהו ברונר

מדינה יש. ריבונות יש. הידע והמשאבים גם ישנם. אז מדוע לא להתחיל ולבנות את בית המקדש? | הרב בניהו ברונר עונה.
 
ו´ אייר ה´תשס"ט - הרב בניהו ברונר
 

בפרשיות השבוע בהם אנו מצויים כעת אנו עוסקים רבות בענייני הקרבנות שהוקרבו במשכן ולאחר מכן בבית המקדש. כמו כן אנו עוסקים בדיני טומאה וטהרה הקשורים להלכות המקדש.
 

הרמב"ם במו"נ (ג' מז) מסביר שדיני טומאה וטהרה נועדו על מנת להגביל את הבאים אל הקודש, לא כל אחד רשאי להתקרב אל הקדש, יש צורך בהיטהרות מטומאות שונות, התורה רצתה שהכניסה תהיה מתוך יראה וכובד ראש, ותעורר את האדם להתפעלות, ולכן התורה לא מאפשרת כניסה אל המקדש בכל עת: "שהכונה כולה היתה במקדש להתחדש בו התפעלות לבא אליו ושיירא ויפחד, כאמרו את מקדשי תיראו, וכל דבר נכבד כשיתמיד האדם לראותו יחסר מה שבנפש ממנו וימעט מה שהיה מגיע בגללו מן ההתפעלות, כבר העירו החכמים ז"ל על זה העניין ואמרו שאין טוב להיכנס למקדש בכל עת שירצה....ומפני שהייתה זאת הכוונה, הזהיר השם יתברך הטמאים מהכנס למקדש עם רוב מיני הטומאות, עד שכמעט שלא תמצא אדם טהור רק מעטים... ויהיה זה כולו סבה להתרחק מן המקדש ושלא ידרכו בו בכל עת, וכבר ידעת אמרם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה ואפילו טהור עד שהוא טובל, באלו הפעולות תתמיד היראה ויגיע ההתפעלות המביא לכניעה המכוונת".
 

דברים אלו של הרמב"ם מזכירים לנו גם את חטאם של נדב ואביהוא, עליו קראנו בשבוע שעבר כשהקריבו "אש זרה" ונכנסו ללא רשות והכנה מוקדמת ושלמו על כך בחייהם.

 

הקדמה זו מביאה אותנו לשאלה המנסרת בחלל האוויר בדורות אחרונים והיא: מדוע לא להתחיל בבניית בית המקדש בתקופתנו ולהפוך את הלכות הקרבנות והטומאה והטהרה לאקטואליים? השאלה מקבלת משנה תוקף בתקופתנו שבה זכינו לכינון מדינה עצמאית ולריבונות על שטח הר הבית. לכאורה בידינו הדבר, מה גם שמבחינה טכנית יש למדינה גם את המשאבים הכלכליים והמקצועיים בכדי "להרים" מיזם שכזה. מדובר בפרויקט שלא אמור להיות מסובך, בוודאי לא בתקופה של קדמה טכנולוגית כשלנו.

תשובות רבות ישנן לשאלה זו.

 יש הטוענים שעדיין לא הגיעה השעה, שהרי המקדש השלישי ירד מן השמיים. כך אומר רש"י בגמרא (ר"ה ל. וכן בסוכה מא). דעה אחרת גורסת כי המשיח הוא זה שאמור לבנות את בית המקדש, וזאת כדברי הרמב"ם (מלכים יא א). יחד עם זאת דעות אלו של רש"י והרמב"ם אינם בגדר של פסיקת הלכה, שהרי הרמב"ם עצמו, כשהוא דן במישור ההלכתי של הלכות המקדש פוסק: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש" (בית הבחירה א' א'). בפסיקת ההלכה לא מצינו שהתנה הרמב"ם את בנין המקדש במשיח (שאין הלכה תלויה במשיח, אלא תפקיד המשיח הוא ליישם את כל משפטי התורה). עוד מוסיף הרמב"ם שמצווה זו מוטלת במיוחד על מלכות ישראל: "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה" (מלכים א' א). על פי הלכות בית הבחירה המצווה מוטלת על עם ישראל ועל פי הלכות מלכים נראה שהמלכות משמשת תפקיד מרכזי במצווה זו. ייתכן לומר שמצוות הבניין מוטלת על העם: "ועשו לי מקדש" ואילו השלטון צריך לעודד ולארגן: "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
 
דעה זו של הרמב"ם מחזירה אותנו למעשה לשאלה: אם זכינו לחזור לארצנו ולכונן בה שלטון עצמאי, ובקרוב נזכה גם לרוב יהודי העולם בארץ, מדוע לא לגשת למלאכה?

יש שיטענו כי הסיבה לכך היא התנגדות האומות, ומאחר והעולם לא יאפשר זאת , במיוחד העולם המוסלמי הטוען לזכויות על הר הבית, הרי שאין טעם להתחיל בעניין. אולם מנגד ניסיון מפעל הציוני מראה כי כשעם ישראל מאמין בזכותו ורוצה לממשה, הוא מסוגל להתמודד גם עם התנגדות, תהיה חזקה ככל שתהיה. לאור זאת נראה כי התביעה העומדת בפנינו היא ראשית לפעול להחלשת ההתנגדות, ולאחר מכן להתחיל בעשייה, וזאת כדברי הנביא שזועק: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב" (חגי א' ד).

אולם נראה כי הסיבה האמיתית לכך שאיננו בונים את המקדש היא משום שעם ישראל עדיין לא רוצה בו. עם ישראל אמנם רוצה בארץ ישראל אולם הוא עדיין לא מעוניין במקדש. מושגי הקדושה אינם טבועים בתוכנו במישור הפרטי, המשפחתי והציבורי, ומכאן גם הסיבה מדוע אין לנו את התשוקה לבית מקדש לאומי שיהיה גם בית תפלה לכל העמים.
 
זאת ועוד: מקדש שיוקם ללא השתוקקות אמיתית לקדושה בכל שדרות הציבור, עלול להיות לאבן רועץ, למקום של תככים, להגביר שנאת חנם ולגרום חלול השם. נוכל לגשת להקמת המקדש רק כשהקדושה תהיה מוטבעת בנו וניכרת גם במישור המוסרי והחברתי. אם מי שטמא בגופו אינו יכול להיכנס אל הקודש, קל וחומר שהירוד במוסריותו רצוי שלא יתקרב לשם. די לנו בצעקות הנביאים ערב חורבן בית ראשון ובדברי חז"ל על המצב המוסרי בערב חורבן בית שני בכדי להבין זאת.
 
ברור שבניית המקדש צריכה להיעשות על ידי העם בכללותו, המקדש אינו שבטי אלא לאומי. ירושלים היא "עיר שחוברה לה יחדיו" וקיימת דעה בחז"ל שלא נתחלקה לשבטים כי במרכזה נמצא המקדש, המאחד את כל חלקי האומה. פעולות של קבוצות בודדות להקמת המקדש בפועל, שלא יזכו לגיבוי של העם לא יצליחו; וגם אם יצליחו לא זה המקדש לא אנו מייחלים. יהיה זה בבחינת "אש זרה" והמשך לחטא נדב ואביהוא.

עם זאת, חשוב להדגיש שפעולות של גופים העוסקים להגברת התודעה למקדש בעם הן מבורכות. מדובר בפעולות הקשורות בלימוד הלכות המקדש, יצירת כלי המקדש ובפרסומים שונים בנושא, כפי שעושים כבר שנים "מכון המקדש" ועוד כמה גופים נוספים. הוא הדין גם לגבי סיבוב השערים סביב הר הבית והעלייה להר הבית בטהרה. כל אלה מטרתם להחדיר את תודעת המקדש, להבהיר את החיסרון הרוחני והתורני בהעדרו ולקדם את רעיון אפשרות כינונו של המקדש השלישי.

יהי רצון שנזכה במהרה לבנין המקדש השלישי במרכז הריבונות היהודית בארץ ישראל.

הרב בניהו ברונר הוא נשיא ישיבת ההסדר בצפת וראש בית ההוראה של ארגון רבני 'צהר'
 
המאמר מתפרסם בעלון השבת של צהר

למאמר המלא באתר "כיפה" לחץ כאן