חג השבועות - ביכורים


ביכורים

ביכורי פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, שמביאים אותם לבית המקדש משבועות ועד חנוכה.

בעת הבאת הביכורים היו קוראים בפרשת ביכורים. זמן הבאת ביכורים הוא משבועות ועד סוכות; המביא מסוכות ועד חנוכה אינו קורא. מסכת ביכורים נמצאת בסוף סדר זרעים, בה מתואר סדר הבאת הביכורים בזמן הבית והלכות ביכורים.

ביכורים - פירות האילן ותבואת השדה שגידולם נגמר ראשונה, מצוה להביאם בטנא למקדש, שנאמר:
"ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כ"ג י"ט).

המצוה הזאת נוהגת רק בארץ ישראל בזמן הבית. מביאים ביכורים רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חיטה, שיעורה, גפן, תאנה, רמון, זית ותמרים (דברים ח' ח'), ומביא המובחר שבהם ונותן לכהן. עם הביכורים מביאים גם עולה ושלמים, והכהן לוקח את הטנא, מניף אותו ומניחו לפני המזבח. המביא קורא את פרשת "ארמי אובד אבי" עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (דברים כ"ו י').

אין קוראים פרשת ביכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת (שבועות) ועד החג (סוכות). עד חנוכה מביא ואינו קורא (ביכורים פ"א ו').

סדר הבאת ביכורים

כיצד מפרישים הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול או רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים. וכשמעלה אותם מוסיף עליהם פירות מובחרים וזה נקרא "תוספת ביכורים", ומביא את הביכורים בטנא. העשירים מביאים בכלי כסף וזהב, והעניים בסלי נצרים של ערבה קלופה. גם מביא בהמה לשלמים וגוזלות לעולה.

כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד (השייכות לאחד מכ"ד משמרות) מתכנסות לעירו של המעמד, ולנין ברחובה של עיר, ובבוקר היה הממונה של אותו המשמר מעירם ואומר: "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו". והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם. כאשר הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם להודיע בואם.

הפחות והסגנים והגזברים מירושלים היו יוצאים לקראתם ומכבדים אותם, וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים מפניהם ושואלים בשלומם: "אחינו, אנשי מקום פלוני, בואכם לשלום!" והחליל מכה לפניהם עד שהגיעו להר הבית. נטל כל אחד הסל מעל כתפו ונכנס לעזרה. פתחו הלוים בשיר "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי". נותן הבכורים לכהן, ולאחר קריאת הפרשה משתחווה ויוצא. מסכת ביכוריםדיני ביכורים במשנה (מבלי גמרא בבלי) נמצאים בסוף סדר זרעים.

במסכת ביכורים ארבעה פרקים. בתוספתא יש שני פרקים, והיא מסתיימת ברשימת הדברים שאין אדם רואה בהם סימן ברכה:
"וכל העסוקים לגבוה אינן רואין סימן ברכה לעולם; אם היו עסוקין לשום שמים הרי הם בכלל הברכה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

התגובות נכנסות מידית.
שים לב! תגובה שאינה הולמת את רוח ההלכה תמחק!