מבזקי הר הבית - להעביר הריבנות בהר הבית

צבי בראל למה איש לא מתלהב מההצעה להעביר הריבונות בהר הבית למדינה שלישית?

מדוע איש אינו מתלהב מהצעת דוברו של אבו מאזן להעביר את הר הבית לריבונות איסלאמית במסגרת הסדר מדיני? מה באמת חושב שר החוץ המצרי לשעבר על

הצהרתו של נביל אבו-רודיינה, דוברו של מחמוד עבאס, ולפיה הרשות הפלסטינית תהיה מוכנה להעביר את המקומות הקדושים בירושלים ל"ריבונות איסלאמית" בתמורה לפשרות ישראליות של ממש - היתה אמורה, לכאורה, להוות פריצת דרך. אלא שאותה "ריבונות איסלאמית" אינה מרגשת במיוחד את שרי החוץ של 57 המדינות, שהתכנסו בסוף השבוע בדמשק במסגרת ועידת מדינות האיסלאם.

ההצעה הזאת כלל לא עלתה לדיון והמתכנסים עסקו בעיקר בניסוח החלטות גינוי לפעולות הבנייה והחפירות שמבצעת ישראל באזור הר הבית, "שמטרתן ייהוד ירושלים". ההצעה להעביר את הר הבית לריבונות איסלאמית לא רק שאיננה יכולה להיות מוגדרת באופן חוקי - שכן איזו משמעות משפטית יש למונח "ריבונות דתית" - היא גם מכעיסה גורמים בפתח, האומרים כי "אם ההצעה אכן תקפה, היא מבטלת את החזון של יאסר ערפאת אשר דבק תמיד בעמדה, שמדינה פלסטינית ללא ירושלים כבירתה ודגל פלסטין על חראם א-שריף, איננה מדינה". נכון שלערפאת היו עמדות גמישות יחסית בכל הנוגע למעמדה הדתי של ירושלים, והוא טרח תמיד להזכיר כי היא קדושה לנוצרים ולמוסלמים - כדי לבלום כל ניסיון לבנאם את העיר - אולם בכל הנוגע לשליטה וריבונות הוא היה חד כתער. ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב-1967, ולכן הריבונות עליה היא פלסטינית, לא איסלאמית ולא ערבית.

העמדה הזאת התקבלה שנים קודם על ידי הליגה הערבית, שהעניקה לאש"ף בראשות ערפאת את מעמדו כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני ובעל הריבונות בכל שטח שתשחרר ישראל. על ידי כך הצליח ערפאת לשלוף את ירושלים מידי מדינות ערב, ומאוחר יותר גם מידי ירדן. פורמלית, אם תרצה הרשות לוותר על הריבונות על הר הבית לטובת נציגות איסלאמית, היא תצטרך תחילה לחזור אל הליגה הערבית כדי שזו תקבל החלטה בנדון, וכאן עלול לפרוץ ויכוח קשה בין הליגה הערבית לוועידת מדינות האיסלאם בשאלת הבעלות. כי בוועידת מדינות האיסלאם חברה גם איראן, אשר בימים אחרים היתה יכולה להיחשב כבעלת ברית ערבית וכמי שיכולה לתרום לפתרון מדיני בכל הנוגע למקומות הקדושים לאיסלאם. ואולם, כאשר מצרים מנהלת קרב סכינים עם איראן ועם בן חסותה, חיזבאללה, וכאשר ריבונות איסלאמית עלולה להעניק לאיראן השיעית מעמד של בעלת בית במקום הקדוש לאיסלאם הסוני - ספק אם מישהו ממנהיגי מדינות האיסלאם הערבי הסוני, כמו מצרים, סעודיה או מרוקו, יסכים להסתכן ולאמץ את ההצעה של אבו רודיינה, שעלולה להכניס את איראן בדלת הראשית אל לב הסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

חאתם עבד אל-קאדר, השר החדש לענייני ירושלים בממשלת סלאם פיאד, פירט השבוע מעט יותר את ההצעה הפלסטינית, ולדבריו לא מדובר בגוף בינלאומי שייטול על עצמו את האחריות על הר הבית, אלא במדינה איסלאמית. אבל גם ההבהרה הזאת איננה מספקת. מי תהיה אותה מדינה? האם מדינה ערבית איסלאמית או מדינה לא ערבית, כמו איראן, טורקיה ואולי אינדונזיה? נראה בינתיים כי ההצעה הזאת, שכבר הוכחשה על ידי יועץ אחר של עבאס, נימר חמאד, תגווע עוד בטרם נולדה ולא רק מאימת איראן או בגלל שיקולים משפטיים. כאשר מדברים על ריבונות איסלאמית בהר הבית, גם לחמאס יהיה מה לומר, שהרי הוא משלב את כל "דרישות התפקיד": ארגון איסלאמי, ערבי ופלסטיני. אין אמון בישראל שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל-רית, אינו מקפיד על לשון דיפלומטית במיוחד כשהוא מתייחס לישראל. הוא הבהיר היטב את עמדתו ביחס לאביגדור ליברמן והוא איננו בורר במלים כשהוא תוקף את מדיניות ישראל בשטחים. ואולם, אם ללמוד מהראיון שהעניק קודמו בתפקיד, אחמד מאהר, לעיתון המצרי "איג'יפט טודיי" - נראה כי הפנינים האמיתיות ימתינו לפרסומן עד לפרישתו והשתחררותו מהמגבלות שמטיל עליו מעמדו.

וכך אמר מאהר למראיינת דינא בסיוני: "ראי, אין נורמלזיציה בין ישראל למצרים. לציבור המצרי אין אמון בישראל והוא אינו אוהב את הישראלים. המצרים חשים שישראל איננה כנה בניסיונותיה לפתור את הבעיה הפלסטינית... אני אישית מעולם לא נכחתי בטקס יום העצמאות שאירגנה השגרירות, משום שאנחנו עדיין מאמינים, שעקירת אנשים מאדמתם והבאת אנשים מחו"ל על בסיס תביעה בת 2,000 שנה, היא דבר בלתי מוסרי. הם אומרים לנו ? עליכם להכיר בזכותה של ישראל להתקיים' - קיומה של ישראל הוא אכן עובדה. אולם הקמתה תמיד נראתה בעיניו של כל מצרי כדבר שגוי. גם כאשר האירופים לקחו את אדמותיהם של הילידים האמריקאים הם לא התחזו לבעליהן, אלא הבהירו כי באו לכבוש אותן". מאהר אינו מתנגד להסכמי השלום בין ישראל למצרים, אבל הוא סבור כי הסכמי קמפ-דייוויד נשענו על אי הבנה אחת גדולה. "בגין האמין שעל ידי מסירת סיני למצרים הוא יגרום לה להתנתק משאר הבעיות במזרח התיכון ואילו סאדאת האמין, שהשלום עם מצרים יהיה הצעד הראשון לקראת שלום כולל שיחזיר לערבים את זכויותיהם".

נראה, כי אי ההבנה הזאת עדיין שרירה וקיימת בין שתי המדינות.

הר הבית - ריבונות ישראלית