בית המקדש: האם היה בית מקדש על הר הבית - המאמר מוקדש לנשיא אירן מחמוד אחמידינג'אד

כורש מלך פרס הכיר בזכויות אדם ובזיקה של העם היהודי

רבקה שפק ליסק, 11/06/2009

כורש מלך פרס הכיר בזכויות אדם ובזיקה ההיסטורית של העם היהודי לא"י המאמר מוקדש לאבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית, כתגובה לתעמולה הפלסטינית הטוענת שמעולם לא היה בית מקדש יהודי על הר הבית.

המוסלמים דורשים, ובצדק, התייחסות של כבוד לאמונתם הדתית. אבל, לא די שכיפת הסלע הוקמה על חורבות בית המקדש היהודי, הרשות הפלסטינית פוגעת ברגשות הדתיים של היהודים בהתכחשותה לעצם קיומו של בית המקדש היהודי על הר הבית.

המאמר מוקדש גם לנשיא אירן מחמוד אחמניג'אד הפוגע בזכויות אדם בארצו וכופר בזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ בצירוף קריאה לאירופה להחזיר אליה את היהודים. אחמניג'אד מתבקש לקרוא את הפרק בהיסטוריה הפרסית שהוא מתכחש לקיומו, וללמוד מהמלך כורש פרק בהתייחסות לעמים אחרים ולזכויותיהם.

כורש מלך פרס היה צאצא של מלכי פרס ומדי, ושלט מ- 560 עד 530 לפנה"ס. הוא הקים בשנות שלטונו אימפריה אדירה שהשתרעה מהודו עד מצרים. לאחר שהגיע בכיבושיו עד הודו, הוא פנה לכיוון הקשת הפוריה. ב- 539 לפנה"ס נכבשה ממלכת בבל ולאחר מכן סוריה, פיניקיה, ארץ ישראל ומצרים.

מדיניותו של כורש כלפי העמים הנכבשים הייתה מדיניות של סובלנות ופיוס. הוא דגל במתן חופש דתי לעמים הנכבשים כדי לזכות באהדת מעמד הכוהנים שהיה בעל השפעה על העמים, ובאהדת העמים. כמו כן, הוא דגל בהענקת אוטונומיה מנהלית לעמים הנכבשים בפיקוח השלטון הפרסי. מדיניותו הייתה מבוססת על התפיסה שהייתה מקובלת באותם ימים שבכל ארץ שולט האל של הקבוצה האתנית, בעלת הארץ, וחידוש החיים הדתיים יביא את האל המקומי ומאמיניו לתמוך בשלטון הפרסי. בהתאם למדיניות זו, הוא התיר, לאחר כיבוש בבל, לבבלים לעבוד לאליהם וזכה לכינוי "בחירו של האל מרדוך", מפי כוהני הדת הבבלים.

התפישה הדתית והמדיניות כלפי העמים הנכבשים נוסחה, לראשונה, לאחר כיבוש בבל ב"גליל כורש". הגליל התגלה ב- 1878 בחפירות שנעשו בבבל. הגליל לא נשתמר בשלמותו, אבל, ניתן לקרוא בברור את המסר של כורש. הגליל נמצא במוזיאון הבריטי ועותק ממנו נמצא בבנין האו"ם בניו יורק. "גליל כורש" נחשב להכרזה העתיקה ביותר על זכויות אדם, ולכן, ב- 1971 פרסם האו"ם תרגום של ההכרזה הכלולה בגליל בכל השפות הרשמיות של האו"ם.

הקטע המעניק לכורש מלך פרס, בצדק, את התואר של השליט הראשון בעולם שנתן הכרזת על זכויות אדם הוא: "כעת, לאחר ששמתי על ראשי את הכתר של ממלכות אירן, בבל והעמים מארבע כנפות הארץ, בזכות MAZDA, אני מצהיר שאני אכבד את המסורות, המנהגים והדתות של כל העמים באימפריה שלי ולעולם לא אתן למושלים שלי ולכפופים להם להתנשא עליהם או לפגוע בכבודם כל עוד אני חי. ...אני לא אכפה את שלטוני על אומה כלשהי. כל עם חופשי לקבל את מרותי או לדחותה. לעולם לא אפנה למלחמה כדי לשלוט. כל עוד אני מלך אירן, בבל והעמים בארבע כנפות הארץ, לעולם לא אתן למישהו לדכא אחרים ואם הדבר יקרה, אשלול מהמדכא את זכויותיו ואעניש אותו". "...וכל עוד אני השליט, לעולם לא אתן למישהו להשתלט על רכוש ואדמות של אחרים בכוח או ללא פיצוי.

כל עוד אני חי, אמנע שימוש בעבודות כפיה ללא תשלום.""... אני אוסר עבדות והמושלים שלי והכפופים להם חייבים לאסור סחר עבדים בתחומי שלטונם. מסורות כאלה יש לחסל בכל העולם."יחסו ליהודים לא היה יוצא דופן. הכרזתו לגבי היהודים נוסחה עפ"י המודל של "גליל כורש". בקריאה לגולי יהודה בבבל לחזור לירושלים אשר ביהודה הכיר, למעשה, כורש בזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ ובהיות אלוהי ישראל האל הטריטוריאלי של הארץ. אך קיימת השערה שלכורש היה מניע נוסף, כאשר קרא לגולי יהודה בבבל לחזור לארצם. כורש תכנן לכבוש את מצרים ולכן קרא לגולי יהודה בבבל לחזור לארצם כדי להבטיח עורף אוהד בעת מסעו למצרים. מצרים נכבשה ב- 525 לפנה"ס ע"י יורשו.

הכרזת כורש ליהודים ניתנה ב- 538 לפנה"ס, בשנה הראשונה לשלטונו של כורש כמלך בבל. הנוסח העברי של הכרזת כורש מצוטט בספר עזרא א', ב'- ד':"כה אמר כרש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי מכם מכל עמו יהי אלוהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ה' אלוהי ישראל הוא האלוהים אשר בירושלים. וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים".

בארכיון בעיר אחמתא נמצא ה"זכרונה", כתב הזיכרון, הכתוב בארמית, שפורסם ב- 538 לפנה"ס, היא השנה הראשונה לשלטונו של כורש כמלך בבל. ה"זכרונה" השתמר בתרגומו העברי בספר עזרא ו', ג'- (בדבה"י ב', ל"ו, כ"ב – כ"ג השתמר נוסח עברי מקוצר) : "בשנת אחת לכורש המלך, כורש המלך נתן צו על בית האלוהים בירושלים: הבית ייבנה. מקום שזובחים בו זבחים ויסודותיו יהיו חזקים. גובהו 60 אמה, רוחבו 60 אמה. קירות הבית יהיו עשויים 3 שורות של אבן גלל ושורת עץ אחת, וההוצאה זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנאצר מן ההיכל שבירושלים לבבל, יושבו, והכל יובא להיכל שבירושלים, למקומו".

בספר חגי ב', י"ח מצוין שביום העשרים וארבעה לתשיעי, כלומר לחודש כסלו, הונחו היסודות לבית המקדש השני. השנה הייתה 512 לפנה"ס, כ- 17 שנים לאחר הכרזת כורש והגל הראשון של עולי בבל שחזרו לירושלים. העיכובים בהתחלת הבנייה נבעו מהמצב הכלכלי של העולים, מהתנכלויות של השומרונים ומהקשיים שהערימה הביורוקרטיה הפרסית שצריכה הייתה לממן את בניית המקדש. המושל הפרסי, הפחה, שמקום מושבו היה בשומרון לא היה מעוניין, כנראה, בשיקומה של ירושלים והפיכתה למרכז דתי ומינהלי שיתחרה בעיר שומרון, והביא להפסקת העבודה. בניית המקדש התחדשה בימי המלך דריוש.

תתני, הפחה של עבר הירדן בדק את זכותם של היהודים לבנות את מקדשם. לאחר שהוא גילה בארכיון באחמתא את המסמך המקורי הוא נתן הוראה לסיים את בניית המקדש ואף העביר לרשות היהודים את האוצר הדרוש למימון הבנייה. בניית המקדש הסתיימה ב- 515 לפנה"ס, ולאות הוקרה למלך דריוש שאפשר את השלמת הבנייה, ועפ"י בקשתו, הונהג מנהג קבוע של הקרבת קורבנות לשלום מלכי פרס ובניהם.

למאמר המלא: http://www.e-mago.co.il/item-354.htm