הרב יצחק ברנד שליט"א מתיר עליה להר הבית

הרב יצחק ברנד | עליה להר הבית

דעת תורה: צריך לדקדק שלא יעלו להר הבית רק בטהרה על פי כל גדרי ההלכה | ואף אם עי"ז יבואו אחרים לידי מכשול אין זה באחריותנו | הרב ברנד עלה להר הבית

בזמה"ז שיש לצערינו משא ומתן על הר הבית למסור לגמרי לגוים, דהיינו למסור כל יש"ע כולל ירושלים עד הר הבית ועד בכלל – צריך לעשות כל הדרוש להכריז שהר הבית שייך ליהודים וזה ישפיע על דעת הקהל, וצריך למסור נפש על זה, וכן צריך לדקדק שלא יעלו רק בטהרה עם כל ההלכות הקשורות לזה, אולם אם עי"ז אחרים יבואו לידי מכשול שלא יעלו בטהרה, אין זה אחריותנו כמו שמבואר באריכות
יש היום ויכוח גדול אם מותר או מצוה או אסור לעלות על הר הבית
הנה יסודי הדברים על הבעיות ועל החיוב והתועלת מזה נכתבו כמה ספרים, והספרים הכי מדוייקים הם ספר 'אל הר המור' ו'אל גבעת הלבונה' שנכתבו ע"י הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי מיצהר. ספר אל הר המור הוא בפרטי דיני הלכה איך להיטהר במקוה ועד היכן מותר לעלות (דהיינו שצריך להתרחק מעזרת נשים ומן החיל ע"פ המשנה כלים פ"א מ"ח ורמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הל' ט"ו-ט"ז) וכן יש שם מקורות נאמנים על מקום בית המקדש, והקדשי קדשים שהוא תחת כיפת הסלע. ואסור לעלות בנעליים, וכן לנשים אין אפשרות לעלות אל ההר במקום שיש בהם קדושת הר הבית, למעט לכלה ביום חופתה לאחר טבילה ולפני שנוגעת בבעלה.
(וצריכה אחר הטבילה לחכות עוד יום שיעבור שקיעה וצאת הכוכבים כדי שלא תהא חשש מחוסר כיפורים בצירוף טבולת יום, ע"ש בספר, ח"א פ"ה וח"ב פ"ד ע"פ הגמ' נזיר מה. ותוס' יבמות ז: ר"ה רבי וזבחים לב: ד"ה רבי, וכתבו שם שבגלל הסיבוכים לטהרת נשים אין כלל לאשה להיכנס להר הבית)
ספר 'אל גבעת הלבונה' מדבר על המצוה לעלות להר והתועלת שיש בזה.
הרב יצחק ברנד שליט"א בהר הבית יחד עם הרב ישראל אריאל שליט"א
(במרכז: מבין העצים נראה מסגד עומר - להגדלה לחץ על התמונה)

ונציין מקור אחד ברש"י ריש פרשת ויצא פסוק י"ז וז"ל ואם תאמר, וכשעבר יעקב אבינו על בית המקדש מדוע לא עיכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל וכו' כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר, וחזר עד בית א-ל וקפצה לו הארץ.
וכאן אני רוצה להתיחס בעיקר על בעיה שהרבה מגדולי ישראל חוששין מזה ואוסרין לעלות אף במקומות המותרים ע"פ דין, משום גזירה שיבואו אנשים אחרים ויעלו במקום שאסור לעלות ויבואו לידי כרת, וכן שיכנסו בלי לטבול כלל ובלי מורא מקדש.
וכאן נביא מקור שאין לחשוש לזה, ואדרבה מאותו מקור נלמד גם על החשיבות לעלות בתקופה שלנו (הסברה הובא ב'אל גבעת הלבונה' עמוד 18 בשמי בקיצור וכאן נרחיב הדבר).
ע' גמרא שבועות טז. אבא שאול אומר שני בצעין (שדות מרעה) היו בהר המשחה (הר הזיתים) תחתונה ועליונה. תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים.
תחתונה שהיתה קדושתה גמורה, עמי הארץ נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. עליונה שלא היתה קדושתה גמורה, עמי הארץ היו נכנסים שם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלים שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני.
ומפני מה לא קידשוהו, שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של ע"א ובשתי תודות ושיר וכו', ולמה הכניסוהו, מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה היא ליכבש משם עכ"ל הגמרא.
וביאור הענין, שקדשים קלים הותר לאכול רק בירושלים, ומי שאוכל חוץ לירושלים חייב מלקות (רמב"ם פי"א מהל' מעשה הקרבנות הל' ה') וכדי שיהא נחשב המקום לקדושת ירושלים צריך לקדש במלך ונביא ואורים ותומים וכו'.
הנה, בבית ראשון היו כל אלו וקדשו בקדושת ירושלים גם חלק של הר הזיתים, אולם בבית שני היו חסרים כמה דברים ולא היה להם אפשרות להוסיף לקדש את ירושלים, וממילא קדושת ירושלים היה רק עד מקום שנתקדש בבית ראשון, ושם עשו חומה הראשונה.
אולם בכל זאת הוסיפו חומה נוספת בהר הזיתים להרחיב את ירושלים, וקראו התוספת ג"כ ירושלים, ועשו זה מפני פחד האויב שיבוא לשם, כי אילו היה האויב נאחז שם, היה יכול לכבוש משם בקלות את כל ירושלים, וע"י שהרחיבו שם נאחזו היהודים שם.
אולם לכאורה לא היה צורך לקרות למקום ההוא ירושלים אלא סתם לבנות חומה, אבל מה שעשו כך, שאילו לא היו קוראים למקום 'ירושלים' לא היה לציבור מספיק מסירות נפש להאחז במקום הזה כי לא החשיבו את המקום לקדוש, על כן קראו למקום ג"כ ירושלים, אף שלא היה בו קדושת ירושלים ואסור לאכול שם קדשים קלים.
הנה מתוך הנהגה זו קרה מכשול, שעמי הארץ החשיבו למקום הזה לירושלים באמת ואכלו שם קדשים קלים ועברו על לאו דאורייתא.
וכתבו שם תוספות ד"ה אלא בבני גולה וז"ל אע"פ שהיה הדבר בא לידי תקלה, הכניסוהו כדי שימסרו עצמם עליהם יותר כשיש שם קדושה עכ"ל.
ולמדים מזה, שבמקום שיש אויבים שרצונם לכבוש את ירושלים, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש חזק לעמי הארץ שמקום זה חשוב מאוד וצריך למסור נפש עליו להאחז שם, כדי שלא יבואו האויבים ויאחזו בה ויכבשו את כל ירושלים.
וכל הדרוש לזה כלול ג"כ שלא להתחשב עם זה שיצא מכשול מזה שעמי הארץ יעברו מכח זה על לאו דאורייתא, והטעם בזה, ששמירת העיר שלא יבואו גוים ויתאחזו שם ויחריבו את ירושלים חשוב יותר ונחשב בגדר פיקוח נפש והצלת ירושלים וכיבוש א"י, ומוותרים למען זה על הקילקול שיצא מזה שאוכלים קדשים קלים חוץ לירושלים.
ואף שבודאי כל מה שאפשר להזהיר את העם שלא לאכול שם קדשים קלים צריך לעשות, מ"מ אם אין הדברים נשמעים, מניחים הדבר כמו שהוא ואין חוששין יותר לזה, וגם עושים פעולה לקרות למקום הזה ירושלים.
הנה אם הדבר הזה נכון להר הזיתים, בודאי נכון לענין הר הבית, דהיינו כשיש גוים שרוצים לכבוש את ירושלים ואת הר הבית, ודעתם שמשם יכבשו את כל ירושלים ואת כל א"י, ויש רפיון גם מצד ציבור היהודים לוותר על הר הבית לאויבים ח"ו, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש בלב היהודים שמקום זה שייך ליהודים ולא לאויבים כדי שימסרו נפש על זה, והדרוש לזה הוא עליה ליהודים להר הבית, ואף שיכול להביא לידי תקלה שיש שיעלו למקום שאסור לעלות, בחיוב לאו וכרת.
(בענין זה אין נפקא מינה בין לאו לכרת ע' יבמות קי"ט. מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי כרת מה לי לאו, (וע' בזה במשנה למלך פ"א בהל' יו"ט הל' י"ז), וכ"ש כאן שהסיבה שאין לחשוש שיבואו לידי תקלה הוא משום שזה סכנה על כל ירושלים, דהיינו מצד פיקוח נפש וסכנת חורבן ירושלים וחיוב כיבוש א"י שדוחין שבת, אז בודאי שאין לחלק בין אם החשש תקלה הוא לאו או כרת)
וא"כ בזמה"ז שיש לצערינו משא ומתן על הר הבית למסור לגמרי לגוים, דהיינו למסור כל יש"ע כולל ירושלים עד הר הבית ועד בכלל (וגם הר הבית כבר מסרו למעשה באופן חלקי) – צריך לעשות כל הדרוש להכריז שהר הבית שייך ליהודים וזה ישפיע על דעת הקהל, ואז ימסרו נפש על זה.
ואף שאנו צריכים להזהיר שהעליה להר יהא הכל כפי דקדוק ההלכה וללכת רק בטהרה ובלי נעליים ובמקומות המותרים, מ"מ אין לחוש אם יצא תקלה מזה לעמי הארץ שלא יהיו נזהרים בכל אלו.
וממילא כשהמצב לא היה שהעליה יהא סיבה להצלת ירושלים, היו מבינים את אלו הרבנים שחששו מפני תקלה, מ"מ עכשיו בודאי גובר הסכנה על מסירת הר הבית לגוים, וממילא אין לחוש לתקלת איסור כרת לעמי הארץ כנ"ל.
וכבר היה מעשה בשנת תש"ס שראש ממשלה רצה לתת כל יש"ע עם חצי ירושלים לאויב, חוץ מהר הבית, ובגלל זה לא הסכים האויב, ונתבטל כל העסק, ויש שאלה ממה נתעורר ראש הממשלה שהר הבית שייך ליהודים יותר מכל מקום, והתירוץ הוא, מכח אלו שצועקים שצריך לעלות על הר הבית, ולא בא מכח אלו שאומרים שהר הבית ששייך ליהודים, זה רק בעתיד הנעלם כשיבוא משיח מופתי ויפול בית המקדש מן השמים ואין לנו שייכות עכשיו בענין זה.
אולם כמובן שדבר זה יפסקו רק רבנים שבאופן עקרוני מוכנים לבדוק כל הלכה לפי המצב של עכשיו, אולם מי שבשיטה מתבונן רק מה שפסקו בדור שעבר, ואינו מתחשב עם המציאות העכשויית, ואומר אנן יתמא דיתמא, אין לנו כח לחדש חידושים וכל הכח לפסוק הוא בגדר צאי לך בעקבי הצאן, בודאי שיפסוק שאסור לעלות על ההר, ועל זה נאמר (ר"ה כה:) אין לך אלא שופט שבימיך דהיינו שופט שרואה המציאות שבימיך וע"פ זה הוא שופט ולא לפי המציאות של פעם.
וכל שכן מי שבכלל לא מענין אותו בעיה של למסור שטחי א"י לגוים או שלא היה מוחה נגד זה כשהחריבו את גוש קטיף וצפון השומרון או שהיה מסייע באיזה דרך שהיא לחורבן, והוא טוען שכל ענין שמירה על א"י שייך להקב"ה, והוא כבר יסדר את הענין בדרך של משיח מופתי, ואין זה תפקיד שלנו לדאוג בשביל זה, אז בודאי אינו עומד לפניו בשאלת עליה להר הבית שני צדדים, דהיינו מצד אחד תקלת כרת ומצד שני סכנת חורבן ירושלים, אלא עומד לפניו רק צד אחד של תקלת כרת, ממילא ימשיך לפסוק שאסור לעלות על הר הבית.
אולם הפסק הזה הוא לא לפי מציאות העכשוי, וכבר ביררנו בכמה מאמרים שיש חיוב עכשיו לשמור על כל א"י.
היסוד של יפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה כ"ה.) למדים מן הפסוק (ש"א יב יא) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב ותשבו בטח, והצד השוה בכולם שהצילו את ישראל מן הגוים, ויפתח התנגד להצעת מלך עמון של שלום תמורת שטחים (שופטים יא יג) ולחם נגדם, וגם החזירו בתשובה את עם ישראל, וממילא בזמן שנקודת הצלת כלל ישראל עומד על הפרק, מי שאינו הולך עם כיוון של יפתח, אינו בגדר יפתח בדורו. ואנו מתפללים שהקב"ה יביא לנו את המנהיג האמיתי, ואם לא נזכה לשמואל בדורו, יתן לנו עכ"פ יפתח בדורו.
וע' בספר אל גבעת הלבונה שנתן עוד הרבה טעמים למה בזמננו נחוץ לעלות להר הבית ולמה אין בזה משום חשש שעי"ז יעלו אחרים במקום האסור.

6 תגובות:

  1. נשתדל בעז"ה להביא כאן באכסניה עוד ועוד רבנים שמתירים עליה להר הבית.

    המטרה היא להגדיל את מאגר הרבנים המתירים לעלות להר הבית. במדור "דעת גדולי ישראל".

    ובעז"ה נזכה לראות אלפי יהודים בהר הבית ולחזות בדברי הגר"א שיהפכו בעז"ה למציאות "קרבן אחד ויהיה כבר לאחר הפעולה"

    ותודה לכל המסייעים

    השבמחק
  2. הכן הרב יצחק ברנד הוא לא "דעת יחיד"

    יש המון רבנים שהתירו לעלות להר הבית וכבר הוציאו אגודת 'אל הר הבמור' לפני כששלש שנים כרוז ובו למעלה משלושים רבנים המתירים לעלות להר הבית.

    והעיקר הוא: שבאם יעלו לשם 100,000 יהודים אין ספק שמשטרת ישראל תתן לנו לשלוט שם ונוכל להוריד את המסגדים ולבנות את בית המקדש ולהקריב קרבנות.

    השבמחק
  3. הרב ברנד הוא תלמיד חכם עצום. וגם ירא שמים.

    אני מכירו אישית הוא גר בעימנואל. והוא תלמיד חכם גדול מאד. יש לו זיכרון טוב והוא יודע המון ראשונים ואחרונים. הוא זוכר את כל השס בעל פה. ועוד המון ספרים.

    השבמחק
  4. אני בטוח שמותר לעלות להר הבית?
    תגידו יש מחלוקת עם זה? מותר או אסור? לפי דעתי מותר

    השבמחק
  5. הרמב"ם מתיר ואין חולק עליו

    משנה תורה הלכות ביאת מקדש פרק ג' הלכה ד'

    ראה כאן בהלכה ד': http://www.mechon-mamre.org/i/8303.htm

    השבמחק

התגובות נכנסות מידית.
שים לב! תגובה שאינה הולמת את רוח ההלכה תמחק!