בית המקדש: גיליון 1 (103)- טבת ה'תשס"ט

- גליון 1 (103) – טבת ה'תשס"ט, ת.ד. 31336 ירושלים, 050-8649968, lamikdash@gmail.com

הועתק מאתר 'מנהיגות יהודית'

אין ספק שמשהו טוב ומיוחד קרה בחג הזה. רבים מאוד החליטו לעלות בפעם הראשונה להר הבית. ייתכן והיה זה הרצון לקיים את מצוות הקהל, ייתכן ופשוט משהו נפרץ בתודעה הכללית, תהא הסיבה אשר תהא – תור המבקשים לעלות להר הגיע עד שער האשפות. כי בעצם, "אוטם שריר הלב" הלאומי שלנו בהר הבית, הוא זה שגורם להתקפים בעכו ולפרפורים הלאומיים בשאר האיברים.

ביום ראשון נענו רבים לקריאתנו ובאו לעלות להר עם משה פייגלין. העלייה לא היתה פשוטה. משטרת ישראל נלחצה מאוד מהשינוי בכמויות הבאים ועשתה הכל כדי להקשות על היהודים המבקשים לעלות. גם השועלים המהלכים בהר מטעם הוואקף המוסלמי חשים כי מתחולל שינוי והתנהגותם הפכה פוגענית ומבזה. למרות הכל – רוב הבאים זכו להיכנס ולפתוח עוד קצת את האוטם...

חוויית העלייה להר – מיכאל פואה

"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה'" זה שנים שפסוק זה מתנגן בתוכי, יחד עם החשש מפני השבר הגדול כיצד אחזה במקום המקודש בעשר קדושות ועתה ניתן למרמס ברגל זרה וגסה. בחוה"מ סוכות זכיתי להתגבר ולעלות להר.

ברוך ה' אנו זוכים לעמוד בתור להר הבית, אך העמידה במשך שעתיים בתור, כשרק שתי קבוצות של 15 איש נכנסות, היא מתסכלת מאוד. המנכ"ל הבלתי נלאה של מכון המקדש הרב יהודה גליק מנסה לזרז וללחוץ ובתגובה הוא מקבל זימון לחקירה. עוד חצי שעה ההר נסגר ליהודים ואנו מצליחים להיכנס -קבוצה של 29 איש בהדרכת משה פייגלין. צועדים במעלה ההר ושפתותינו ממללות את שירי המעלות. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים... שמחתי באומרים לי בית ה' נלך..... אנו עוברים את השער ורגלינו עומדות מתחת לרחבה בה נמצאת אבן השתייה שעליה כיפת הסלע. "ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים" חזות קשה זו, שניתנה לשלמה המלך ביום חנוכת בית ה', מתגלית לפנינו בכל נוראותיה. לא סתם חורבן, אלא למשל ולשנינה בכל העמים. הכל מתערבל ומתערפל הדמעות פשוט פורצות והלב נשבר, כדי להעצים את התחושה הנוראה קופץ עלי איש מגזלני הוואקף וצועק עלי: אסור להתפלל! שוטר משטרת ישראל מזדרז אף הוא להודיעני כי אסור להתפלל במקום הזה. פייגלין, המדריך של הקבוצה, מגן עלי וטוען כי זכותי לבכות. הבושה צורבת בבשרי, במקום שייקרא בית תפילה לכל העמים, אסור לי להתפלל כי אני יהודי. לו הייתי ערבי לדוגמא, הייתי יכול לשחק שם בכדור, למסוק זיתים או אפילו לעשות פיקניק, כפי שהם עושים ממש מול עינינו הרואות וכלות.

המקום מדהים בעוצמתו הרוחנית. כאשר אתה נוגע בקורות עץ ענקיות מימי בית ראשון, עומד בפתח גרם המדרגות המגיע משערי חולדה ומדמיין את עולי הרגל עולים מתוכו, ממשיך איתם יחד מזרחה מול שער הכניסה לעזרה וזוכה לברכת כהנים, הלב מתמלא תעצומות. פייגלין מנצל הזדמנות בה השוטר נעלם לרגע מהשטח ואז גזלני הוואקף מפריעים בכוונה כדי להראות מי בעל הבית. פייגלין משתטח מלוא קומתו ארצה ומקיים מצוות השתחוויה. הגזלנים, שרק לפני רגע חשבו שהם בעלי הבית רצים אליו בצווחות. השוטר שכאשר חיפשנו אותו כדי להרחיק את המפריעים נעלם, מגיע בריצה ומשה קם שמח על המצווה שקיים וממשיך בהסברים כאילו לא קרה דבר. "בפעם הבאה תוודא שהם לא יפריעו" הוא תובע מהשוטר. אנו ממשיכים בסיור והגזלנים מהוואקף השתתקו. הם מבינים היטב את השפה בה דיבר משה. אנו זוכים לומר את קריאת שמע במלואה מול פתח ההיכל, ואת "עלינו לשבח" במקום המותר הסמוך ביותר לקודש הקודשים. מתפללים על פולארד ועל גלעד שליט, ובעיקר על גאולת ישראל ובנין המקדש. יוצאים בשער המערבי כאשר פנינו מזרחה, למקום קודש הקודשים, בשירה בריקוד ובתפילה שיבנה בית המקדש במהרה.

המקום בו מתרחש יום יום ושעה שעה חילול ה' הגדול ביותר, הוא הר הבית. העלייה להר בטהרה ובקדושה אינה מפחיתה את חילול ה', ואולי אף מביאה אותו לידי ביטוי בצורה יותר מוחשית. אך העלייה היא תביעה חד משמעית לתיקון המצב. תביעה זו היא בראש ובראשונה מאיתנו ובכך כוחה הגדול.

אוהד קמין: הר הבית בידינו ?

http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=view&id=5353&Itemid=13