בית המקדש: "יבנה המקדש" - גליון 3 ‏‏‏‏‏‏‏(112)‏‏‏‏‏‏‏ ניסן ה'תשס"ט

בטאון אלקטרוני של "התנועה לכינון המקדש"

גליון 3 (112) - ניסן התשס"ט - ת.ד. 31336 ירושלים,050-8649968, lamikdash@gmail.com

מתוך דברי הרה"ג הרב אברהם שרמן – חבר בית הדין הרבני הגדול נדפס בתורה שבעל פה ה'תשס"ח

פרק א
ארבעים שנה לאחר שחרורה של ירושלים, ב - כ"ה אייר תשס"ז, שלושה ימים לפני יום שחרור ירושלים, עולים עשרות רבנים מראשי הציונות הדתית וביניהם רבני ערים וישובים ורבנים מרבני יש"ע, ראשי ישיבות הסרר, ראשי המכונים, מכון המקדש ומכון צומת, ורבנים מארגון רבני צהר, ונכנסים לתוך מתחם הר הבית, מקום הקודש והמקדש, בתוך המתחם שלדעתם מותר בכניסה על פי ההלכה. מארגני העלייה להר, בפרסום רחב בכלי התקשורת פונים לקהל הקוראים הדתי הלאומי, מפרסמים את קריאת הרבנים הקוראים לעלות להר הבית בטהרה. את קריאתם עיגנו הרבנים כחלק מתהליך "החזרת שכינה לציון". מהציבור הרחב ביקשו לעלות בטהרה ולבוא אך ורק במקומות המותרים בכניסה - לדעתם – "על מנת לעודד את האהבה למקום הקדוש בעבודה שבלב, במקום הזה שבו נשמעת התפילה ביותר".

באתר yeshiva.org.il ‏- השער לעולם התורה, מובאת תשובתו של הרה"ג הדב דב ליאור, רבה של קרית ארבע חברון (שהיה בין הרבנים שעלו להר הבית). הרב נשאל: האם מותר והאם יש ענין לעלות להר הבית כיום?
תשובה: במסקנת תשובתו קובע הרה"ג הרב ליאור, שלאחר בירור המקומות בתוך הר הבית היכן שמותר להכנס בהם, מותר להכנס.
‏לענ"ד ודאי שיש עניין לעלות להר הבית בזמנינו, ויש להסביר זאת מבחינה הלכתית ומבחינת החשיבות הלאומית והיהודית.
‏

מבחינה הלכתית: ההלכה מבחינה בשלוש מחנות של קדושה בירושלים כנגד שלושת המחנות שהיו במדבר, ובהתאם לכך יש את הדין ‏של שילוח טמאים חוץ למחנות אלו, כל טמא ודינו. מחנה שכינה - שהוא מקוםהמקדש, ההיכל, העזרה, וכן מקום עזרת נשים והחיל מדרבנן, הוא מקום שאסור אף לטמא מת להכנס. מחנה לוויה - הר הבית כולו, אשר בו טמא מת מותר להכנס (למדים זאת מארונו של יוסף אשר שהה במדבר עם משה רבינו במחנה לוויה). ומחנה ישראל - היינו ירושלים כולה אשר רק מצורע משתלח חוץ ממנה. ולזב ובעל קרי שטומאה יוצאה מגופם מותרים בה, כי ‏דינה כמחנה ישראל שהיה במדבר.
לכן בהר הבית חוץ ממקום המקדש מותר לטמא מת להכנס אלא שעלינו לברר היכן עמד המקדש ולמדוד ולהבחין בין מחנה שכינה למחנה לוויה הרב גורן זצ"ל בשעתו עשה מדידות, מתוך הנחת יסוד שהמקדש עמד היכן שכיפת הסלע היום, ומדד לחומרא על פי אמה של חזו"א, וכן הסתפק האם האבן המצויה שם היום, היא אבן השתיה או מקום המזבח, ומדד לחומרא על פי המידות הידועות במסכת מידות של אורך ורוחב העזרה, ועל פי זה בכל שאר הר הבית מותר לעלות. ‏

וזאת יש לדעת, שחלק מהר הבית, בדרום היכן שעומד היום מסגד אל-אקצה (כיפת הכסף), וכן סמוך לשער השבטים בצפון הר הבית, אף שהוא בתחום הר הבית זה תוספת מאוחרת של הורדוס אשר לא נתקדשה בכלל מחנה לוויה, ודינה כשאר ירושלים. לכן לאחר המדידות (שכל מי שעולה יברר היטב קודם איפה מותר ואיפה
אסור) מותר לעלות למחנה לוויה. אלו דברים מפורשים ברמב"ם ואי אפשר לאסור את המותר,
‏וודאי שיש לנהוג בזהירות מופלגת, משום שכניסה למקום האסור היא בכרת וזה איסור חמור שהרי קדושתו של המקדש במקומה עומדת, אבל אחר הבירור היכן שמותר - מותר .

בנוסף לנ"ל, העלייה לחר צריכה להיות בכובד ראש על מנת להתפלל, ולא ללכת שם לטיול בעלמא. יש לנהוג קדושה ומורא מקדש בעלייה להר הבית, בנעלי בד וכיו"ב (ישנם ספרים שמפרטים את כל הדרוש כספר "אל הר המור" "תורת הבית" וכיו"ב), וכן לטבול כדין בהקפדה בלי חציצה ולוודא שהאדם לא טמא בטומאה
חמורה ממת (זב. לכן גם אין להתיר לנשים לעלות שמא הן נידות וכו').
לסיכום, יש להקפיד על כל דרישות ההלכה.
‏זאת ועוד, הקריאה לתפילה ולהקמת בית כנסת כבר נקראה לפני קרוב לשמונים שנה על ידי הרב טוקוצינסקי זצ"ל (בספרו "עיר הקודש והמקדש") אלא שאז היה זה כקול הקורא במדבר, אבל היום עלינו לחדש את הקריאה הזאת.

מבחינה רעיונית: משום שלא יתכן שבהר הבית הנקרא "בית תפילה" – "כי ביתי בית תפילה יקרא", מקום התפילה המיוחד ביותר לעם ישראל, תל שכל פיות פונים בו - לא תותר תפילח יהודים! זהו אבסורד! המקום היחידי בעולם שאסור ליהודי להכנס ולהתפלל, זהו הר הבית, זו חרפה שעלינו לשנות אותה, ולא לתת למצב
הזה להימשך, וככל שיותר יהודים יתעוררו לפקוד את המקום, הדבר יאלץ את ממשלת ישראל ומשטרת ישראל לאפשר תפילה במקום, ההימנעות מדרישה זו מובילה לכך שמקום מקדשנו, לב האומה, נתון לשליטת זרים (הערבים בניהול ה"וואקף" המוסלמי בהר הבית), וזה בתוך בירתה של מדינת ישראל. לכן עלינו לעורר ולהתעורר על מנת שתוסר החרפה הזאת מעם ישראל, ‏ולענ"ד אחת הסיבות העיקריות שאנחנו סובלים את הייסורים היום זה בגלל הפקרת הר הבית ע"י רוב הציבור, (יש האומרים אסור כלל לעלות, ויש כאלה שהר הבית כלל לא חשוב בעיניהם), וראייה לכך מדברי הרמב"ן על התורה בפרשת קרח, שם הוא דן בכתוב בסוף ספר שמואל, שנאמר:
‏"ויוסף אף ה' לחרות בישראל", וכותב שם רש"י: איני יודע מדוע בא הקצף. דהיינו רש"י מחפש איזה פגם ולא מוצא, ועל זה בא ומבאר הרמב"ן שחטאם של הציבור בזמנו של דוד היה בכך שהיו אדישים לבניין בית המקדש, לא באו לתבוע ולדרוש את בניין הבית, אף שהמצב הבטחוני והכלכלי היו מצוינים ומשגשגים, לא התעוררו, והארון המשיך להיות ביריעה ולא בבית, אמנם דוד בעצמו התעורר לבניית הבית, אך נאמר לו שהיא אישית, לא ראוי לבנות את הבית, אך כותב הרמב"ן אילו הדרישה היתה באה מצד העם יתכן והיה נבנה אף בזמנו של דוד. מכאן רואים כמה חמור הדבר שנשארים אדישים לבניית הבית.

‏יהי רצון שנתעורר כולנו, במיוחד בימים אלו של אבילות על חורבן הבית,
ונשוב בתשובת המשקל, ובעזרת ה' ייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

בין שדי ילין אשכול הכופר,
מצפצפת ונואמת כלה באמרי שפר,
בני מכון זבולו רוחשים בלי חפר, תמיד ליל וצפר
(יוצר לשבת הגדול)
[=בקודש הקדשים שלנו תלון השכינה, מבקשת עמו כלתו - בנועם.
ישראל בני ביתו ומקדשו מתפללים ללא בושה, תמיד לילה ובוקר]

בכבוד רב – הרב ישי באבד – דובר
התנועה לכינון המקדש - 050-8649968

לפניות תגובות ותרומות התקשר לפלפון הנ"ל או לדוא"ל lamikdash@gmail.com ופרט פנייתך עם שם כתובת וטלפון