פרופ' הלל ויס - לעלות ולהקריב קורבנות

המאבק על הר הבית התחדש לאחרונה עקב ההסתה של ראש הפלג הצפוני בתנועה האיסלאמית, ראאד סלאח । לאור זאת עולה השאלה כיצד נחזק את אחיזתנו היהודית בהר הבית

.

העלייה להר הבית במקומות המותרים אינה צריכה שום היתר הלכתי, ומי שטוען שאסור אומר זאת בניגוד לעשרות מקורות בדברי חז"ל, תוספתא, בבלי וירושלמי, ראשונים ואחרונים. הספרות התורנית על כך רבה ביותר (לדוגמה: הספר המסכם 'קומו ונעלה' בהוצאת מכון צומת), ונותן זקיפות קומה לאלוהיהם, גורם למיעוט הדמות ומחריב את בית ישראל. במקום שישראל יראים ממהקב"ה הם יראים ממכה (בירת האיסלאם).

עשרות רבנים, חלקם לא מן הסקטור הציוני-דתי אלא מתוך העולם החרדי התירו בדורות האחרונים לעלות להר הבית.
ראש וראשון הרב צבי הירש קלישר, אבי חובבי ציון לפני שהמושג המעוות הפוסט-הרצליאני 'ציונות דתית' השתרג בעולם. הרב קלישר, בפולמוסו עם רבי עקיבא איגר, שיכנע אותו בסופו של דבר כי מקריבים כל קרבנות הציבור אף על-פי שאין שקלי כל ישראל. וכן התכתבותו עם הרב אליהו גוטמאכר. ובדורות מאוחרים הרב טוקצינסקי והרב חיים דוד הלוי.

עם הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת "מרכז הרב", שוחחתי על העלייה לאחר שבשנת תש"ס, כשהחלו החפירות הוואנדליות בהר הבית שמעתי מתלמידיו שהביע רצון לעלות, אם יוכל, לא דרך שער המוגרבים אלא דרך שערי חולדה. שאלתי אותו בשיחת טלפון אם נכונה השמועה. אמר לי שכן. שאלתי אותו מדוע הוא לא עולה. תשובתו היתה: "מפני שאין לי מסורת בכך, אנו היינו צופים מרחוק ובוכים".

אבל הוסיף: "מי שרוצה יכול לסמוך על הרב גורן". ולכן אין מקום למקנטרים מדוע אתם מדגישים פסקו של הרב שפירא בעניין סירוב פקודה ולא את איסורו לעלות להר הבית. לאיסור יש הקשר ונימוק. גם הפסק על סירוב פקודה היה הרבה יותר נועז וחמור, כולל היתר להכות מפנה אלים. כך מתוך מה ששמעתי מאחד מן התלמידים ששמע במו אזניו בשיחה בה שאל את הרב בפני רבים ששמעו.

הריבונות הלאומית בהר הבית תתרחש באחד משני התרחישים. האחד, לאחר שישראל תספוג מכה איומה. איני אומר, הלא לא תהיה, כדעת הפוסק החשוב שהתיר לבנות בית כנסת בהר הבית ואחר כך מיעט דברי עצמו. השרידים שיוותרו כנקמה באיסלאם ובכל מי שמנע מעם ישראל טוב מבעליו יעלו בהמוניהם בהר בקדושה ובטהרה. הם יבחינו מיד שאין כל בעיה להשיג פרה אדומה ממאות אלפי בני בקר אדום הנמצאים באוסטרליה ובסקוטלנד. אומות העולם שתיוותרנה כמו יסייעו בתום לב וכמו דמא בן נתינה ימציאו מיד פרות אדומות עד סוף כל הדורות.

האפשרות השנייה, שהיא לצערי רחוקה יותר, היא הקמת בית דין של כלל ישראל שיפסוק בכל השאלות הקיומיות.

לצערי, הן הגדולים החרדים מונעים הקמת בית דין שכזה ויותר מהם מוקדי הכוח המדומים של רבני הציונות הדתית, שאף הם אינם יכולים לשבת ביחד ולדון כבית דין, מפני שהאחד מחרים ומבטל את רעהו וחושב שעימדו תמות חכמה.
אין דבר שגורם לתשות כוח יותר גדולה מהתנהלות רבני הציונות הדתית לחצרותיהם, גאוותם וחוסר יכולתם להיבטל איש בפני חברו.

איני רואה שמה שנקרא כיום מדינת ישראל ושלטונותיה יעשו משהו לאומי לתקנת הר הבית כאשר בתי המשפט, המשטרה, התקשורת ושאר אליטות מתחרות ביניהן מי ישפיל יותר את היהודים עולי הר הבית. וכאשר נשיא המדינה מתגייס לטובת הנארטיב הערבי והמוסלמי.

בז' במרחשון עומד להתקיים כנס חשוב של תנועות המקדש בעניין הר הבית, בו ישתתפו רבנים רבים של הציונות הדתית, ימניים ושמאליים (מלבד אלו שאינם עולים), ויש להניח שהוא יתרום תרומה כלשהי.

אפשר שבעקבות זאת תהיה התעוררות ציבורית נוספת של דרישת הר הבית, שתתרום לשינוי האופק התורני והפוליטי.

הציבור חייב לקיים "לשכנו תדרשו ובאת שמה" ולקיים כהתחלה מצוות קרבן פסח החל משנת תשעה על המנחה, ולהכין ולהמנות על הזבחים החל מעכשיו, ולהתייצב בכל שערי הר הבית ב-יד' בניסן קרוב לזמן המנחה.

מקור מחלקה ראשונה: http://www.news1.co.il/Archive/003-D-42057-00.html?tag=19-01-58