בואו לסיבוב שערים! ביום חמישי הקרוב, ערב ראש חודש שבט, בשעה 19:00 מהכותל.

 

קצת חידושים בסיבוב השערים

רצוננו להוסיף שמחה טבעית פורצת. קצת קשה לנו שמערכת ההגברה הטובה קצת מאבדת את הטבעיות.

לפחות לציבור הנשים מאצנו פיתרון. לעילוי נשמת  האישה החשובה חנה מנדלמן ע"ה (שהייתה משתתפת קבועה בסיבוב שערים מאז היווסדו), נתרמו 200 תופי מרים לשמחה וריקוד. כמובן את התופים יש להחזיר בסוף האירוע. אנו עדין חושבים על פתרון לגברים.

 

וקצת מילים על משמעות הסיבוב:

 

בס"ד

אוהב ה' שערי ציון

מסופר שתלמידי רבי נחמן מברסלב חשבו שהמעלות של ארץ ישראל, מדברות בארץ ישראל הרוחנית, ולא בארץ ישראל הגשמית. וגער בהם ר' נחמן, שכוונתו לארץ ישראל בפשיטות, עם הבתים והדירות (חיי מוהר"ן טו).

בחודשים האחרונים שבים ומתעוררים העימותים והמהומות של הערבים בנושא הר הבית.

ניתן לסכם את דיון כך: המוסלמים מכריזים ש'הר הבית' שייך להם, וצריך להציל אותו מהיהודים הרוצים להרוס את אל-אקצ'ה, ולכן הם עושים מהומות. מנגד, היהודים מסבירים שאין לנו שום כוונה לעשות כל שינוי בשטח הר הבית, וכל הטענות הם רק דמיון של הערבים.

למתבונן התמים נראה, שאין קשר בין 'הר הבית' – הר המריבה, שעליו מדברים בתקשורת, זה שהיו בו מהומות להר הבית – הר בית ה', בו שכן ויבנה בע"ה בית המקדש בב"א.

כביכול שני הרים הם: ההר של המוסלמים, והר המוריה, מקום עקידת יצחק, שער השמים בחלום יעקב אבינו, מקום השראת השכינה. אבל כל זה כאילו נותר באוויר...

אין הכוונה כאן 'לקטר' ולהתלונן, אלא להתבונן, ללמוד ולתקן.

נצבת בפנינו הקושיה:  הרי הר בית ה' קדוש יותר מכל ארץ ישראל (משנה מסכת כלים פ"א), ואותו הקב"ה הכי אוהב: "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב", "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים". אם כן, כיצד הקדושה הנמצאת במקום השראת השכינה שלא בטלה מעולם, אינה משפיעה ומעצבת את חיינו ועבודת ה' שלנו?

באוטובוס בדרך לכותל

כדי להמחיש את השאלה נלווה את ראובן ושמעון, שני חברים שנפגשו בתחנה המרכזית ונוסעים יחדיו בקו 1 לכותל: כל הדרך ברחובות ירושלים מדברים החברים ומחליפים חוויות. הנה הם עוברים את מוזיאון רוקפלר לדרך העופל, והנה הם למרגלות הכותל המזרחי של הר הבית, בו שער הרחמים ושער המזרח. ראובן ושמעון ממשיכים בשיחתם המרתקת. האוטובוס עולה בסמוך לכותל הדרומי, נכנס בשער האשפות ועוצר ליד רחבת הכותל המערבי. שני החברים נכנסים לרחבת הכותל, מביטים – ולפתע נופלת עליהם שתיקה, מתוך תחושה של קדושת המקום.

כאן, בכותל המערבי, ראובן ושמעון חשים את הקדושה בהיותם סמוכים להר הבית מקום השכינה. אבל מדוע הם לא חשו כך למרגלות הכותל המזרחי, עליו נאמר "לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח המכוון כנגד קודש הקודשים"? מדוע לא עצרו והתבוננו, כאן שרף הכהן הגדול את הפרה האדומה מול פני ההיכל? איך אפשר לנסוע למרגלות הר הבית כאילו נוסעים במרכז העיר?

תכלית הכוסף

נראה כי התשובה נעוצה בדברי רבי יהודה הלוי בחתימת ספר הכוזרי: "ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף". השראת השכינה במקום המקדש היא מיוחדת, ככל שאנו כוספים יותר, מתפללים, משתוקקים, כך היא מתגלה לנו יותר ויותר.

במשך שנים, עם ישראל נכסף וציפה לחזור אל הכותל המערבי, וכאשר זה שוחרר מיד הופיעה בו הקדושה המפעמת לב כל מי שהגיע אליו. אך מסתבר שלהר בית המקדש לא השתוקקנו מספיק!

לסיבוב השערים!

כיצד מעוררים כיום את הצפייה הכיסופים והגעגועים? באים לסיבוב השערים!

סיבוב השערים כשמו כן הוא. אלפי יהודים סובבים יחדיו את הר הבית, מקום המקדש, ומקיפים אותו מבחוץ תוך שירה ושמחה, ועוצרים ומתפללים אל מול שערי ההר. בזה אנו נותנים ביטוי לזיקה של כל אחד מאיתנו, ושל עם ישראל להר בית ה'.

כמו כלה בחופתה הסובבת את החתן כדי לעורר אצלו חֵן אהבה וחיבה, כך אלפי הסובבים את ביתו של ה' יתברך, מעוררים את אהבתו וחיבתו, לעם ישראל רעייתו, "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן".

בכל פעם שאנו פונים בתפילה לכיוון ירושלים, אנו צריכים לצייר במחשבתנו שאנו עומדים הכי קרוב לבית המקדש (משנ"ב צד,ג). לאחר סיבוב השערים, שבו שערי הר הבית קרובים לעין, הם גם יכולים להיות קרובים ללב. ואם רחוק מהעין ...

אז גם אתם - בואו והצטרפו לאלפי המשתתפים בסיבוב השערים בכל ערב ראש חודש, בתפילה וכיסופים לבניין המקדש. עד שיופיע אלינו אבינו דודנו ויאמר לנו: ענוים הגיע זמן גאולתכם. "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".

בואו לסיבוב שערים בערב ראש חודש שבט, ביום חמישי, כח טבת, בשעה 19:00 ברחבת הכותל.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

התגובות נכנסות מידית.
שים לב! תגובה שאינה הולמת את רוח ההלכה תמחק!