דרישה להשעות את נצ"מ אבי רואיף מחשש למאות מעצרי שווא

דרישה | להשעות נצ"מ אבי רואיף

פניה נחרצת : עו"ד אביעד ויסולי פנה למפכ"ל המשטרה בדרישה להשעות את נצ"מ אבי רואיף ולפתוח בבדיקה מקיפה על כל המעצרים והעיכובים בעבירה הפיקטיבית של "חשש להפרת שלום הציבור" | לא קיים כזו עבירה בספר החוקים של מדינת ישראל

שלמה ידיד | הר הבית שלנו

הקצין הבכיר הודה במאות מעצרים בלתי חוקיים

על פי הוראות החוק, כל שוטר המעכב או עוצר חשוד "יזהה את עצמו תחילה בפני החשוד, בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר או עובד ציבור, יודיע לו מיד שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם האפשרי". כמו כן חובתו של כל שוטר להציג את תג הזיהוי שלו לחשוד או להציג לו תעודת שוטר. המעצר הוא העיכוב חייבים להיות בגין עבירה פלילית בת מעצר (עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא מאסר). מילוי תנאים אלה הינו תנאי לחוקיות המעצר.

ביום 15.2.11 נחקר נצ"מ אבי רואיף, מפקד מרחב דוד בירושלים (האחראי על העיר העתיקה והמקומות הקדושים) בבית המשפט השלום בירושלים במסגרת תביעותו של הרב יהודה גליק לפיצוי בגין מעצר שווא בערב פסח התש"ע בעבירה שהוגדרה בטופס העיכוב "חשש להפרת שלום הציבור".

להלן יובא ציטוט מפרוטוקול חקירתו של נצ"מ רואיף בביהמ"ש:

"ש. חשש להפרת שלום הציבור, עבירה על איזה חוק זה?

ת. לא יודע את הסעיף המדויק.

ש. מפנה אותך לדיני העונשין, תפנה אותי לסעיף של הפרת שלום הציבור, אתה יכול?

ת. לא

ש. ואם אני אומר לך שלא קיימת עבירה כזו?

ת. אתה יכול לומר מה שאתה רוצה. אני שאומר לך שעצרתי מאות אנשים על הפרת שלום הציבור אתה אומר לי עכשיו שלא קיים סעיף כזה?"

בהקשר זה, פנה עו"ד של הרב גליק, אביעד ויסולי, למפכ"ל המשטרה בדרישה להשעות את נצ"מ רואיף ולפתוח בבדיקה מקיפה של כל המעצרים והעיכובים בעבירה הפיקטיבית של "חשש להפרת שלום הציבור". וכך כתב עו"ד ויסולי:

"בדיקה מדוקדקת בספר החוקים של מדינת ישראל מראה כי לא קיימת עבירה פלילית של "חשש להפרת שלום הציבור" בכל חוק שהוא במדינת ישראל.

מכאן שמאות המעצרים שביצע נצ"מ רואיף בעבירה של "חשש להפרת שלום הציבור" היו כולם מעצרי שווא.

משכך, בכל אחד מהמקרים שנצ"מ רואיף או כל שוטר אחר עצרו אדם בעבירה של "חשש להפרת שלום הציבור", הרי השוטרים העוצרים במעצרי שווא עברו עבירות פליליות של שימוש לרעה בכוח המשרה (ס' 280(1) לחוק העונשין) הפרת חובה חקוקה (ס' 286 לחוק העונשין) וכליאת שווא (עבירה על ס' 377 רישא לחוק העונשין).

עדותו של נצ"מ רואיף מהווה הודאה מפורשת כי הוא ופקודיו ביצע מאות מעצרי שווא ועברו מאות עבירות פליליות.

הינך מתבקש להורות על פתיחת בדיקה מקיפה במשטרת ישראל בגין כל מאות ואולי אלפי מעצרי שווא שבוצעו במשטרת ישראל בעבירה הפיקטיבית של "חשש להפרת שלום הציבור" שאינה קיימת בספר החוקים של מדינת ישראל. במסגרת בדיקה זו, יש לבדוק את כל טפסי העיכוב והמעצר שעליהם צוינה העבירה הזו כעילת המעצר או העיכוב היחידה.

בנוסף הינך מתבקש להשעות מיידית את נצ"מ רואיף ולנקוט נגדו בצעדים פיקודיים, משמעתיים ומשפטיים - פליליים בגין החשדות החמורים הנ"ל למאות המעצרים הבלתי חוקיים בהם הוא הודה.

כמו כן הינך מתבקש להורות על העברת כל חומרי הבדיקה והחקירה בנוגע למעצרים הבלתי חוקיים הנ"ל למח"ש לבחינת העמדתו לדין פלילי של כל השוטרים שביצעו או אישרו את מאות המעצרים הבלתי חוקיים הנ"ל.

כן הינך מתבקש להורות למשטרת ישראל לפצות כל אדם שנעצר או עוכב בגין העבירה הפיקטיבית של "חשש להפרת שלום הציבור" בה הודה נצ"מ רואיף.

מן הראוי לחדד לאלתר את פקודות המשטרה ואת מערכי ההדרכה הניתנים לקציניה ושוטריה לבל יישנה הכשל הסדרתי החמור הזה."

חובה לשלם פיצוי

כשתיקנה הכנסת את חוק המעצרים, היא קבעה בסעיף 38 כי יש לפצות כל אדם שנעצר במעצר שווא:

"נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט."

המשטרה והפרקליטות עושות כל שביכולתם לסכל את הפעלת הסעיף הזה. כך הן "סוחבות" את ההחלטה האם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק במשך שנים, ולעיתים הן אינן מודיעות כלל לחשוד כי התיק נסגר על מנת שהחשוד לא יתבע פיצויים.

יצוין כי כל מעצר הופך לרישום פלילי, ל – 7 שנים לפחות, ועלול למנוע מהחשוד קבלת רשיונות מקצועיים (כולל רשיון עו"ד, רופא, עובד סוציאלי, מורה ועוד), השתתפות במכרזים ממשלתיים, קבלת משרות ציבוריות ואפילו קבלת ויזה לארה"ב ומדינות אחרות.

חשודים רבים נמנעים מלתבוע מפחד שהמשטרה או הפרקליטות ינסו לנקום בהם ולהגיש כתב אישום נגדם, והיו דברים מעולם. בתי המשפט, מנגד, מתייחסים בשנים האחרונות בחומרה יתרה לנושא מעצרי שווא, וסכום הפיצויים בגינם הולך ועולה, ומגיע עד כדי 10,000 ₪ ליום מעצר.

האם קיימת חובה להתייצב במשטרה?

בית המשפט העליון קבע כי לכל חשוד קיימת זכות השתיקה. זכות זו של החשוד בעבירה היא זכות מוחלטת – הוא רשאי "למלא פיו מים" ולא לומר ולו מילה אחת לחוקריו (וזאת מייעצים עו"ד פליליים ללקוחותיהם במרבית המיקרים). למעשה, יכול כל חשוד להודיע למשטרה מראש כי בכוונתו לשמור על זכות השתיקה שלו במלואה, ואז לא ניתן לחייבו להגיע לחקירה.

בהקשר זה הודה היועץ המשפטי למשטרת ישראל במכתבו מיום 21.10.07 לעו"ד אביעד ויסולי כי "אכן לא קיימת היום חובה המעוגנת בחוק להתייצב לחקירה."

על מנת לעקוף את הזכות של אדם להודיע כי בכוונתו לשמור על זכות השתיקה ולא להופיע לחקירה, מבקשת המשטרה צווי מאסר מבתי המשפט. במקה כזה, יכול החשוד להגיש ערר על הצו לבית המשפט שהוציא אותו, בנימוק כי המשטרה מבקשת לפגוע בזכות השתיקה המוחלטת שלו, ולערער על החלטה זו עד לבית המשפט העליון.

הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף יכולים להודיע למשטרה כי בכוונתם לשמור על זכות השתיקה המוחלטת שלהם, ועל רקע יש לבטל את צווי המעצר שהוציאה להם המשטרה בהוראה עו"ד שי ניצן. במידה והמשטרה תסרב לבטלם, יכולים הרבנים להגיש ערעור על הצווים לבית המשפט השונים.

אולי המהומה העצומה שהתעוררה בעקבות צווי המעצר לרבנים יעירו את המחוקקים לפעולה בהידוק הפיקוח על המשטרה ובצמצום דרסטי, באמצעות החקיקה, של התופעה האבסורדית שבישראל נעצרים מידי שנה כ – 50,000 אזרחים חפים מפשע לשווא.