בית המקדש: "יבנה המקדש" - גליון 1 ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏(118)‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏ סיון ה'תשסט

בטאון אלקטרוני של "התנועה לכינון המקדש"

- גליון 1 (118) –סיון ה'תשס"ט, ת.ד. 31336 ירושלים, 050-8649968, lamikdash@gmail.com

מתוך דברי הרה"ג הרב אברהם שרמן – חבר בית הדין הרבני הגדול (המשך מגליון 112)

נדפס בתורה שבעל פה ה'תשס"ח

פרק ב

באתר מכון המקדש העוסק בענין העלייה להר הבית, משיב אחד מרבני המכון הרב מנחם מקובר - שהיה בין הרבנים שעלו להר הבית - לשאלה האם לא קיים איסור בעלייה להר הבית, כפי שאומרים רבנים, והאם העולה אינו חייב כרת ?

‏ותשובתו: "לצערנו חלק גדול מהעוסקים בנושא העלייה להר הבית אינם דנים לגופו של עניין, אלא עוסקים בנושא מתוך היבטים צדדיים, כגון חששות שונים".

‏להלן פירוט תשובתו המסבירה את נימוקיו ההלכתיים להיתר לעלות להר הבית ולכניסה שלו לתוך מתחם ההר, בכפוף לתנאים שהועלו על ידו;

‏א. שאלה: האם לא קיים איסור בעלייה להר הבית, כפי שאומרים רבנים, והאם העולה אינו חייב כרת ?

תשובה : לצערנו חלק גדול מהעוסקים בנושא העלייה להר הבית אינם דנים לגופו של עניין, אלא עוסקים בנושא מתוך היבטים צדדיים, כגון חששות שונים.

‏ראשית נבאר מהו מקור הבעיה בנושא העלייה להר הבית. בירושלים ישנן שלוש קדושות מהתורה:

ירושלים שבין החומות נקראת "מחנה ישראל", והמשמעות ההלכתית היא שמצורע מסולק ממנה.

הר הבית נקרא בשם "מחנה לויה", כאשר מבחינת ההלכה זב, זבה, נידה, יולדת ובעל קרי אינם רשאים לעלות להר הבית.

ולבסוף - העזרה (התחום שבתוך החומה הפנימית של המקדש) נקראת "מחנה שכינה", כאשר טמא מת מסולק מחוץ לעזרה. כיון שכולנו בחזקת טמאי מת כיום, הרי שכניסתנו לתחום העזרה אסורה כיום מן התורה (פרט למצבים כגון כיבוש, בניית הבית, ועבודות ציבור). טמא מת וכן שאר הטמאים (שהורחקו ממחנה לויה וישראל) חייבים כרת על כניסה אסורה לתחום העזרה. אם כן - עיקר הבעיה כיום הינה בכניסה לתחום העזרה המקודשת.

‏הבעיה היא כמובן שאין לנו תיחום מדוייק של העזרה, אולם קיים איזור מספיק רחב בהר הבית המאפשר הליכה בו ללא חשש של כניסה לתחום העזרה המקודשת, לגבי שאר בעלי הטומאות (כגון זב, נידה וכו') אלו הן טומאות מהן ניתן להיטהר כיום.

‏ב. שאלה: כיצד אדם מכין עצמו לקראת העלייה להר הבית ?

‏תשובה: כל הנכנס להר הבית חייב לטבול לפני כניסתו. טבילה זו הינה טבילה מחשש של "סרך טומאה", פרט לכך קיימות כמה וכמה הלכות מצד מצות "מורא מקדש" המחייבות את העולה להר, כגון: הליכה בנעליים שאינן מעור, איסור יריקה בהר, הליכה בכובד ראש, איסור "קפנדריא" - הליכה בהר לשם קיצור דרך, עלייה ללא מקל וללא תרמיל ועוד.

‏ג. שאלה : מהו מסלול ההליכה המותר בהר הבית ?

‏תשובה : במשנה מידות (ריש פרק ב) מבואר כי גודלו של הר הבית הינו 500‏ על 500 ‏ אמה. כיום הר הבית גדול בהרבה, לדוגמא: הכותל המערבי אורכו למעלה מ480-‏ מטר, ככפליים יותר מאורכו המבואר במשנה. עיקר תוספת זו הינה מתקופת הורדוס. תוספת זו כנראה לא התקדשה, שכן בתקופת הורדוס כבר לא היו חלק מהתנאים המאפשרים הרחבת הקדושה (כגון אורים ותומים), כך שחלק מההר (כגון הדרומי) כנראה כלל אינם קדושים בקדושת הר הבית. מאידך יתכן שעזרת נשים קרובה לחומת הר הבית המזרחית. אי לכך משתדלים במהלך הסיור ללכת ככל האפשר קרוב לחומת הר הבית. יש לציין כי לפי המסורת ארוכת השנים שבידינו, המקדש עמד במקום בו ניצבת כיום כיפת הסלע (כך העידו גדולי ישראל רבים במהלך הדורות, כגון הרדב"ז ועוד), והרמה המוגבהת שסביבו הינה אזור העזרה, כשתחתיו לכוון מזרח היתה ממוקמת עזרת נשים. אי לכך יש להרחיק מרחק של כ 12-‏מטר מהרמה המוגבהת, כרי למנוע חשש כניסה הן לעזרת נשים והן לחיל, שהינו האזור שסביב חומת העזרה וכן יש איסור כניסה מדרבנן לטמאי מתים.

‏ד . שאלה: מי הם האסורים בכניסה להר הבית, והאם מותרת עליית בעל קרי להר הבית ?

‏תשובה: בתורה נזכר רק זב כאסור בכניסה למחנה לויה (במדבר ה, א-ד), אולם חז"ל לומדים שגם זבה, נידה ויולדת אסורים בכניסה למחנה לויה (כלים פ"א מ"ח). טמא נוסף הינו בעל קרי (אדם ממנו יצאה שכבת זרע), עליו נאמר בתורה "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, ויצא אל מחוץ למחנה" (דברים כג, י-יא). שם מדובר על מחנה מלחמה, אולם חז"ל למדו שהוא הדין לגבי מחנה לויה (פסחים סח, א), בעל קרי שטובל במקוה כשר, מותר לו מיד להיכנס להר הבית, שכן לפי ההלכה טבול יום (אדם שטבל וממתין להערב השמש) רשאי לכניסה להר הבית.

‏יש לציין כי המשנה בכלים לא מנתה בעל קרי בין האסורים בעלייה להר הבית, וכן גם הרמב"ם לא מנה אותו בהלכות ביאת מקדש (פרק ג הל' ג) ובהלכות בית הבחירה (פרק ז הל' טו), אולם ניתן להוכיח ממקומות אחרים ברמב"ם כי לשיטתו בעל קרי אסור בכניסה למחנה לויה.

‏ה, שאלה: האם מותר לאשה לעלות כיום להר הבית, ובאלו תנאים ?

תשובה : תחילה נבאר את האופן בו אשה נשואה יכולה לעלות, אם כי יש להזכיר כי כיון שנושא זה אינו פשוט ישנם רבנים שאינם מתירים עליית נשים כדי למנוע תקלות (כגון הרב ליאור שליט"א), ולעומתם רבנים המעודדים עלייה זו (כגון הרב ישראל אריאל שליט"א),

אשה טהורה יכולה להכנס להר הבית על-פי המצבים הבאים :

א. עם תום ימי נידותה, לאחר טבילתה ולפני שתשמש. יש המחמירים להמתין יום נוסף, זאת עקב העובדה שכיום חוששים בטבילת נידה גם לחשש של זבה גדולה.

ב. אשה ששימשה נחשבת כ"פולטת שכבת זרע" במשך 72‏שעות מאז התשמיש (שו"ע יו"ד סי' קצז סעיף יא). לפיכך על האשה להמתין 3 יממות, לטבול (ללא ברכה) ואז תוכל לעלות להר הבית. יש המקילים בקינוח במים חמים לאחר התשמיש, ולכן באופן שכזה אשה תוכל לקנח (תיקון מעתיק) ומיד - לאחר טבילה לעלות - להר הבית.

ג. כלה יכולה לעלות לפני חופתה, לאחר טבילתה. יש המחמירים שעליה לחכות יום נוסף, כדין זבה גדולה.

ד. יולדת - בתום שבועיים ללידה (בנקבה) או שבוע (בזכר) אם אינה רואה דם יכולה לספור שבעה נקיים, לטבול ולעלות להר הבית, גם במקרה זו יש המחמירים להמתין יום נוסף מאז הטבילה.

‏יש לציין כי יש המחמירים כי על אשה לבדוק עצמה סמוך לעלייתה להר הבית, זאת כדין אשה האוכלת תרומה,

‏לגבי טבילת אשה פנויה - כיון שחז"ל גזרו על פנויה שלא תטבול, יש המחמירים שלא להתיר לנשים פנויות לטבול, כדי שלא לפרוץ גדר. ויש המתירים מצד חשיבות העניין, וכשם שהתירו חז"ל טבילת פנויות אף בערב יום כיפור.

כיון שכל נושא עליית נשים להר הבית עדיין ‏שנוי במחלוקת, אנו תקוה כי בית הדין שליד הר הבית ידון בע"ה בתקופה הקרובה בנושא זה באופן מסודר.

תגובות קוראים:

בענין "הבקשה לאפפור להחזיר את כלי המקדש" (גליון 116):

שלום

אין צורך בהפגנות, פשוט להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, להזכיר איך הגיעו כלי המקדש -היסטורית לוותיקן ולבקשם חזרה.ורק אם הדברים לא יעלו בידינו להמשיך ולחלחל לאט לאט ובאופן מושכל את בקשתנו הצודקת. הבקשה צריכה " לגעת" מוסרית בכל אחד מבני העם האיטלקי, שהרי, למה התעוררנו רק עכשיו?

צריך היה לחכות שהאפיפיור יגיע כדי לבקש את כלי הקודש חזרה?

איפה הייתם עד עכשיו?

למה נזכרתם?

יעל

בענין "סדרי תפילה לעולה להר הבית" (גליון 117):

שלום

האומר בהר הבית "יהי רצון מלפניך... שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו..." כפוי טובה, ולא מגיע לו שיזכה לראות בבניין הבית. הוא נמצא כה עמוק בגלות, שלא ניתן ככל הנראה להוציאו משם. בושה וכלימה שכך כתוב בבטאון של התנועה לכינון המקדש

לקראת יום שחרור ירושלים - חג שמח

יואל לרנר

יישר כוח

דברים של טעם

מכל מקום עדיף לעתור ישירות לאבינו שבשמים מאשר לפנות לח"כים או "שופטי העליון" . התשובה הטובה בוודאי לא תאחר לבוא .

רמי זית

‏

גליון זה והגליונות הקודמים אפשר לקרוא (ללא שגיאות) בכתובת דלהלן:

http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=blogcategory&id=150&Itemid=43

וגם ב:

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=530

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=403