"יבנה המקדש" - גליון 4 ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏(133)‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏ אלול ה'תשסט

בטאון אלקטרוני של "התנועה לכינון המקדש"

גליון 4 (133) - אלול ה'תשס"ט - ת.ד. 31336 ירושלים 050-8649968
lamikdash@gmail.com
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה לכל קוראינו
המסע של אלדד לוי לבימ"ק
אלדד לוי, מפליא לנגן על כלי המקדש העתיקים ועם אלבום בכורה חדש הוא מבקש
להחזיר את הכיסופים של עם ישראל לבית המקדש

מי שהיה מגיע לפני כחודש לסטודיו של אלדד לוי (36) במושב הפסטורלי בית
מאיר שבפאתי ירושלים, היה נפעם מהמחזה: הרב מרדכי אליהו בכבודו ובעצמו
ישב בסטודיו של לוי במשך שלוש שעות ונהנה מהופעה אישית של לוי עם נגניו,
המפליאים לנגן בכלים אותנטיים, כמו שהיו בבית המקדש. "זה היה בהילולה של
'האור החיים הקדוש ועוזר הרב התקשר אלי ואמר שהרב רוצה להגיע אלי
לסטודיו" מתרגש לוי, "בחמש אחה"צ הרב הגיע, ניגנו לו את הפרויקט שלנו
(מסע לד', ע"ד) והרב סיפר לנו סיפורים על 'האור החיים'. הוא התפלל
בדביקות עצומה כאן ואמר לנו "בשמחה תצאון", שהפרויקט הזה הוא גאולה
גדולה".
הקשר האישי המיוחד של לוי עם הרב מרדכי אליהו החל כבר לפני שש שנים.
"טיילתי עם משפחתי בצפון, זה היה בראש חודש אלול והרב מרדכי אליהו הגיע
לפתוח את הסליחות אצל רבי שמעון במירון. כשבנו, הרב שמואל אליהו, ראה
אותי, הוא אמר לרב לפני כולם: 'אבא, תכיר, הנה הלוי האמיתי שבחבורה'"
נזכר לוי במבוכה, "אחרי שהם הלכו התקשר אלי הרב שמואל וביקש שאגיע עכשיו
למלון כינר לחדר של הרב כדי לנגן לו".
3 שעות ניגן לוי בחדרו של הרב הצדיק, ובין לבין זכה לשמוע סיפורים מפי
הרב. רק הרב והוא, ושתי נשותיהם. "לא נרדמנו אחר כך כל הלילה מהזכות הזו,
הרב צדיק עליון, זה נראה כאילו הרב לא יודע ולא שומע אבל הוא שומע בעומק
של הלב".
"נסעתי לחפש את הצליל"
אפשר לומר שהמוסיקה העתיקה בה נתקל "במקרה" גילתה לאלדד לוי, אמן
הניגונים בכלי המקדש, את שורשיו היהודיים. לוי, נולד בבית חילוני ומיד
אחרי הצבא טס לאירופה. "אז התחלתי להכיר כלי הקשה ותופים, בחמש מאות מרק
האחרונים שהיו לי שם קניתי תוף".
לוי חזר לארץ ועבר להתגורר במושב "אמירים" בצפון. "יום אחד שמעתי צליל
מאד מוכר ששבה את לבי, לא ידעתי מהו ונסעתי לחפש אותו". לוי הרחיק עד
הודו בשביל לגלות שמדובר בכלי נגינה עתיק בשם סַנְטוּר, אך הצליל שבקע
מאותו הסנטור לא היה אותו הצליל שחיפש. את הסנטור האמיתי מצא לוי דווקא
בארץ, אצל פרסי אחד, שהיה באמתחתו סנטור פרסי. לוי קנה את הכלי העתיק
ממנו. "אז גיליתי שהכלי הזה קשור לבית המקדש וגיליתי גם שאני לוי מאבא
ומאמא. תוך כדי החיפוש הזה חזרתי בתשובה".
בתוך שנה בלבד הוכתר לוי כ"מאסטר הסנטור מישראל" והופיע רבות בפסטיבלים
נחשבים בעולם. לוי העמיק במוסיקה והחל לחקור את שורש הניגון. "חקרתי את
התנועות בתורה, התנועות שבתוך המקאם היו סוד הלווים. מקאם זה לא רק סולם
מוסיקלי, זה גם מקום בנפש. הלווים ידעו איך לגרום לאדם חרטה בנפש, דרך
הניגון".
לאחר שנים של מחקר כתב לוי את הפרויקט החדש שלו שיוצא לאור בימים אלה
בצורת אלבום הבכורה שלו הנקרא "מסע לד'". 7 שנים לקח לו לכתוב את היצירות
ועוד 3 שנים של הקלטה עם 7 נגנים נוספים. המוסיקה באלבום הינה
אינסטרומנטלית-רוחנית, בשילוב מוסיקה עתיקה. "אני רק מנגן. אף פעם לא
מצאתי מילים מתאימות לסוג כזה של ניגונים" הוא מסביר. בשבוע הבא יתקיים
בתיאטרון ה'חאן' מופע השקת אלבומו החדש.
אין כוכב שמסתתר
הוא לבוש בבגדים אותנטיים ונראה כאילו נלקח מתקופה אחרת, אותה זו המיוחדת
בה היו הלווים מנגנים בבית המקדש. כך נראים גם יתר הנגנים שמנגנים איתו.
לוי והם מנחים "סדנאות אמן", לקבוצות בכל הגילאים, מגיל גן ועד שיבה,
בנושא המקדש, אם בסטודיו בבית מאיר, באתרים עתיקים בירושלים ובכל רחבי
הארץ.

"חקרתי את התנועות בתורה, התנועות שבתוך המקאם היו סוד הלווים. מקאם זה
לא רק סולם מוסיקלי, זה גם מקום בנפש. הלווים ידעו איך לגרום לאדם חרטה
בנפש, דרך הניגון
זה לא פרויקט מוסיקלי בלבד" מתאר לוי, "יש לו שלושה מימדים: הראשון הוא
אוזן שומעת - אנו מנגנים על כלים מיוחדים מתקופת המקדש לצד כלים בני
זמננו. השני הוא ויז'ואלס - ישנו מסך ענק שמוקרנים עליו טקסטים ותמונות
מיוחדות ואותנטיות של עם ישראל מכל מיני תקופות, והשלישי הוא התאורה
המתאימה - הצופה המאזין עובר מסע מוסיקלי-רוחני. זו לא סתם הופעה טובה
אלא מעין "מעלית הזמן" אל בית המקדש. בנוסף יש לנו גם תלבושות עתיקות
ומיוחדות. אם עד היום לא היה לנו ציור בראש איך נראה בית המקדש, ולא
יכולנו לדמיין את זה, עד שבא מכון המקדש, אז אנחנו רוצים לתת מימד נוסף -
את היכולת להרגיש. להרגיש איך זה בית מקדש".
מה מטרת הפרויקט שלכם, מסע לד'?
"להביא את מה שמסתתר. הרי אין פה איזה כוכב שמסתתר מאחורי המוסיקה, אלא
זהו מסע מוסיקלי דרך גלויות עם ישראל עד לארץ ישראל, על מנת לעורר את
האנשים לרצות בית מקדש. רוב האנשים לא מודעים לבית המקדש ולצורך אליו.
אנחנו רוצים לעורר אותם, שכדאי להם שיהיה בית המקדש, זה משתלם להם, כל
אחד לפי צורכו יהיה לו כשיהיה בית מקדש. תהיה שכינה, ברכה, שלום בעולם".
בארץ הוא מנגן בכלים מקראיים לאמנים מוכרים כמו אביתר ומאיר בנאי, שוטי
הנבואה, יונתן רזאל ואחרים ויש לו להקת חתונות בשם "אזמר בשבחין". ציפור
קטנה לחשה לי כי ההופעות שלו הן "חוויה רוחנית מיוחדת".
בינתיים, נראה כי הרב מרדכי אליהו לא לבד. מסתבר שהחבורה המוסיקלית
המוכשרת ששמה לה מול עיניה את המקדש, מבוקשת לא מעט בחצרות הצדיקים. לא
מזמן הזמין אותם רבי דוד אבוחצירה אליו לנגן לו. "ניגנו שעה שלמה בחדר
שלו, בזמן שהוא מקבל אנשים, זו הייתה חוויה" מספר לוי בחיוך.
"כל אחד יכול להיות חלק מהפרויקט הזה" אומר לי לוי לקראת סיום על מה שהרב
אליהו כינה כ"גאולה גדולה". "התרומה והיכולת של אנשים להיות חלק מזה זה
בעצם הקריאה בחוברת, ההאזנה, וההפצה של הכיסופים לבית המקדש. אפילו רק
לרצות שיהיה בית מקדש. רק לרצות".
http://www.myim.co.il/main.php?mod=newsOpen&articleID=753
זה הזמן להירתם ולתרום ל"תנועה לכינון המקדש" התקשר
ל-050-8649968, תרום ב'כרטיס אשראי'
או עדיף בהוראת-קבע – לתנועה שכל מגמת פעולותיה "יהוד הר הבית" –
מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה

ליהודה גליק, שלום!
לפי קריאתי, המשטרה תגביל אותך מלמלמל או לעמוד במקום אחד למעלה מ- 10
שניות וכו' ובג"צ סמך על כך.
יש כאן חידוש?
וינקי
*
ההישג הוא לא ברמה האישית שלי אלא בהנחייה הגורפת האוסרת להפלות בין
היהודים הדתיים לאחרים כולל המתנה מיותרת עמידה בתורים נפרדים וכוו...
למשל, שיהיה מותר להביא חומר עבור הדרכה תיירותי-היסטורי להר כך שאני
כשאדריך אוכל להבציע על מפות או להראות תמונות. אני אבין עניין תנ"כים,
סידורים ומשניות וכו' אבל למה להפלות בעניין חומר חילוני תרבותי גרידא?

ובמידה והמשטרה תפר את זה נקים ועדת מעקב ונפנה לרשויות
ובמידת הצורך נחזור לבית משפט
העקרונות ברורים - די לאפליה
לגבי עצמי אנהל מו"מ עם המשטרה
ובע"ה אני מקוה שנצליח גם בהמשך!
השופטים בדיון נתנו הנחיות ברורות
מימוש זכויות יסוד כן הפגנות לא
שבת שלום ושנה טובה
יהודה
יישר כוח על הישג זה ובהצלחה בגיבוש הנחיות חדשות - וינקי
* * *
קוראינו מגיבינו:
אפליית דתיים
(הערת מערכת:
בעקבות דברי המשטרה לבג"ץ שאין אפליה בין יהודים לבין נכרים בכניסה להר
הבית, קבלנו מבול של פניות בעל-פה, בטלפון בכתב ובמייל, ותוכן כולם "איך
החי יכול להכחיש את החי"? עם סיפורים חיים ומרתקים, עקב קוצר היריעה
פרסמנו כאן אחת לדוגמה):
ב"ה, למערכת שלום.
בקשר לסעיף א.
בא כח המשיבה טען כי אין הבדל עקרוני או מעשי בהתנהגות המשטרה בין יהודים
דתיים לשאינם כאלה.
לפי התרשמותי בא כח המשיבה הטעה את בית המשפט. לפני כשנה, התאריך המדויק
לא זכור לי (בימים הראשונים של החופש הגדול)
עליתי לבקר בהר הבית. כפי ההוראות שקבלתי נכנסתי דרך השער והמתנתי שיגיע
המלווה. לידי עמדה קבוצה קטנה, בחור ו-2 או 3 בחורות, שלפי חזותם
החיצונית אי אפשר לדעת אם הם שומרים שבת או לא. הבחור הסביר לחברותיו על
הארכיטקטורה וכיוצא באלה של המקום. בשלב מסוים הם פנו להמשיך בסיור ואני
שאלתי אם אפשר להצטרף והם הסכימו. אחרי כמה צעדים עצר אותי השוטר שהיה
במקום ואמר לי שאני לא יכול להמשיך כי אני צריך לווי. אמרתי לו שאני עם
החבורה הזו והוא אמר לי שאני צריך לווי כי אני יהודי. שאלתי : הרי גם הם
יהודים. אחרי התפתלויות יצא המרצע . אני צריך לווי כי אני עם כיפה על
ראשי.
מקרה נוסף קרה לי כמה שנים קודם. עברתי את הבקורת ונכנסתי בלי כיפה על
הראש. אף אחד לא אמר לי כלום. עברתי את שער הברזל ונזכרתי שאני במקום
קדוש, הוצאתי כיפה מהכיס ושמתי על הראש. אז נזכרו השוטרים שאני צריך
אבטחה.
תודה ושנה טובה – אשר אפרתי
*
"תרגום הפלייר"
למערכת "יבנה המקדש" שלום
בקשתם (בגליון הקודם) לתרגם פלייר מערבית-לעברית. זה תרגומו:
האם לא היה זה אללה אשר אמר: הנביא מחמד הפגין מסירות בכל חודש רמדאן
עשרה ימים ומדוע כעת הוא מפגין מסירות עשרים ימים.
קריאה להתמסרות
התנועה האסלאמית בבית המקדש -
קוראת לבני עמנו בעיר המקודשת להפגין מסירות בלילות הרמדאן המבורך במסגד
אלאקצא המבורך וגיבוש תוכנית לשהות עד עלות השחר בהתאם לתוכנית הבאה:
1. כל יום חמישי בליל שישי בכל שבוע.
2. הלילות האחרונים העשיריים.
כמו כן אנו קוראים לבני עמנו המכובדים לשמור על קדושת מסגד אלאקצא וניצול
הזמן לאזכור והקראת פרקי קוראן והימנעות מדברים בטלים ודיבורים על עניני
העולם הזה.
אנו מבקשים מאלוהינו כי יקבל את תפילותינו ויגשים את רצון כל אחד ואחד.
הערה: יתכן שהתנועה האסלאמית בירושלים מתכוונת להעלות מאסות של מתפללים
שישארו בליל יום חמישי בהר הבית
שבת שלום – יהל וילפנד

מדור הסטורי:
ירחון "יבנה המקדש" (טו כסלו ה'תשמ"ח גליון 2)
שלום רב!
בסיפוק מסוים אנו שמחים להגיש לקהל החברים גליון נוסף של "יבנה המקדש"
בעתו ובזמנו, בגליון הנוכחי הוקטנו האותיות על אף קושי-מה בקריאה – מפאת
תוספת החומר, עם תקוה ותפילה שיהא מוסיף והולך בכמות ובאיכות עד שיצטרף
לכדי בטאון ראוי לשמו. וכאן המקום לשוב ולבקש מן החברים נטילת חלק פעיל
בבטאון ממיטב הגיגיהם, לכבוד המקדש ולזכות הרבים, וכן להזין את המערכת
במידע שוטף.
הגליון כולל: א – פרוטוקול מאסיפת החברים האחרונה. ב – "בירור הלכה" בדבר
כניסה ל"הר הבית" לצורך בנין ותיקון מאת החבר אליצור סגל. ג – "דעה
אישית" מאת החבר יוסף אלבום, בנושא העומד על הפרק בקהלנו, ואחרון אחרון:
מדור "מידע" המכיל הפעם ידיעה טריה אחת בלבד.
לאור המצב העגום בהר אנו מתכוננים לקיים מדור "מפרסמין עושי מצוה", בו
נדווח מדי חדש בחדשו על חברים ואוהדים שנדבה רוחם אותם לפקוד את הר ציון
ששמם, כדי שלכל הפחות אל יעבור שבוע שבו תאמר השכינה "מדוע באתי ואין איש
קראתי ואין עונה", כרגע ישנם בידנו רשימות העולים בימי שלישי בלבד מאז
הקמת קהלנו, גם בנושא זה אנו מבקשים מן החברים לעדכן אותנו בכל גרגיר של
מידע, אם קלה היא בעיניכם, גדולה ונכבדה היא לפני המקום הכתובת למכתבים
ת.ד. (16298) 31336 ירושלים.
בשם ה' נעשה ונצליח – המערכת
* * * * * * * * *
פרוטוקול מאסיפת חברים שנתקיימה ביום ב' כסלו התשמ"ח
נוכחים: דוד אזדאבא, אברהם אייזיקס, יוסף אלבום, דוד בר-חיים, אליצור
סגל, ישראל שניידר, צבי רבינוביץ, אסף לרנר, אלחנן בר, שבתי זכריה ועודד
כיטוב.
אורחים: מר יהושע הרמן (שהפך במשך הישיבה לחבר), דוד אלבום ומרדכי ניסן.
הישיבה נפתחה בשעה 7.30 יו"ר: עודד כיטוב
א) כנהוג – ניתנו מספר דקות לחברים לשם השלמת תרומתם, תוך הערה לתשומת
הלב: אין לפנינו מוסד הדורש תרומות לשם קיומו, אלא להיפך: תרומה לשמה
ובשמה לשם התרוממות וכניסה לממד אחר אשר ממנו ובו תופיע עלינו נהרה ותשרה
שכינה במעשה ידינו לפעול פעולות של ממש לכינון מקום לה', "ויקחו לי
תרומה" קודם ל"ועשו לי מקדש".
ב) נתקבלה הצעת יוסף אלבום לדחות את סיום אישור תקנון הקהל (שחלקו הראשון
אושר באסיפה קודמת), עקב העדרות חלק ממחבריו.
ג) דווח על משלחת בת ארבה חברים שביקרה בבית הרב יהודה עמיטל ראש ישיבת
הר עציון – אשר בעבר פעל ועשה רבות להחדרת תודעת הר הבית והמקדש בדורנו –
לשם הוודעות עם קהלנו ופניה להצטרף כחבר, כב' הרב הביע את מלוא הערכתו
לדרך התארגנותנו: יהודים פשוטים הנכונים לפעול בכל מאודם למען המטרה
הקדושה בלא להמתין לאישור מגבוה, "לא מרבנים תצמח הישועה אלא
מבעלי-בתים", עם זאת מטעמים אישיים הקשורים למעמדו הציבורי אין הרב רואה
עצמו מוכן לפי שעה לחתום על כל פרטי טופס ההתקשרות, ואך הרים תרומתו –
דמי חבר למשך חמשה חדשים – כאות הזדהות עם קהלנו.
ד) אגב האמור בסעיף הקודם, ולקראת משלוח מכתב קריאה-להצטרפות שהוכן בועדה
פוליטית-משפטית, והרגשת מספר חברים כי תנאי ההתקשרות אינם שוים לכל נפש,
נזרק רעיון ע"י היו"ר לאפשר שתי דרגות התקשרות לקהל, כדוגמת המושגים
"חבר" ו"נאמן" המופיעים במשנה בנוגע לזהירות במעשרות ובטומאה, "נאמן" הוא
המקבל עליו "מקצת דברי חברות" בפני שלשה חברים, יתכן שיש ברעיון זה פתח
להתקשרות אוהדים לעניננו והפעלתם כחלק מן הציבור בלא להיות "מורידים
בקדש" ביחס למי שקיבל עליו "כל דברי חברות", רעיון זה דורש כמובן עיבוד
והכנה וטרם הגיע זמנו להיות נידון בקהל, [ומה טוב אם יביע כל חבר דעתו
בנידון מעל גבי עלוננו!].
ה) דיון על העתון-העלון שהוחלט והוחל להוציאו, לדעת דוד בר-חיים אין
תועלת רבה בהשקעת מאמצים בעלון-לחברים בלבד. אליצור סגל רואה את עיקר
מטרתו של העיתון בריכוז חומר חי המתפרסם בעיתונים ובטאונים שמדרך הטבע
אינם מצויים למראה עיני כל אחד מאתנו. אברהם אייזיקס מרגיש צורך בקיבוץ
מידי של החומר שנתפרסם מכבר שיהא מצוי תחת יד כל חבר לשם הגשה והשאלה
למתענינים. המערכת קבלה על עצמה לברור ולרכז חומר מתאים לשם הוצאתו לאור
בעזרת מרדכי אשל, בצורת קובץ חד-פעמי, ואם זאת – להמשיך בהוצאת עלון
שיכיל חומר חדש, חי ומעודכן, אשר בבוא השנה בעזרת ה' יצמח ממנו בטאון
ראוי לשמו.
ו) כאן פתח אורחנו מר יהושע הרמן, יהודי שרגלו אחת בניו-יורק ורגלו אחת
בירושלים ותינה את כאבו על כך שדבר המקדש עלום לגמרי מיהודי הגולה אשר
רבים וטובים בהם מוכנים ומצפים לקול דרישה ותביעה אמיתית של יהודי ארץ
ישראל על ההר הנתון ביד זרים, ותחת זאת אינם שומעים אלא דיווחים על
"חוליגאנים" הפורצים מפעם לפעם אל ההר. לדעת הדובר יש ויש מקום לטענת
בעלות משפטית על המקום שקנה דוד בשש מאות שקל כסף, ובית דין ראוי לשמו
יתייחס לכך בכובד ראש, אך עובר לכך יש צורך בפרסום חומר חי מארץ ישראל
המעיד על דרישה עממית אל המקום הנבחר. מר הרמן (שהצטרף לחבורתנו ואף עלה
למחרת היום ברוב התרגשות אל ההר לראשונה, בקריעת בגדיו בברכה בשם ומלכות
כדין, ובהשתחוויה אפים ארצה מול פני הקדש) קבל על עצמו להפיץ כל חומר
מתאים שיצא מתחת ידינו ויתורגם אנגלית – בקרב יהודי חו"ל באמצעות
העיתונות היהודית וכדומה [דוד בר-חיים לקח על עצמו את משימת התיאום
והתרגום].
ז) בסיום העלה יוסף אלבום לעיון החברים נושא המכונה בפיו "תרבות המקדש":
הגיעה השעה להחל בטיפוח ענין המקדש בתוכנו במובן החווייתי, באמצעים שונים
ומגוונים, כך למשל יש לכנות התרומה החדשית המורמת, בשם "שקל": יש לייחד
בבית כל חבר פינה בולטת מיוחדת למקדש [בהיפוך רעיון "זכר לחרבן" הידוע],
שם ישמר וייצבר כל דבר הנוגע למקדש: יש לתכנן כנוס חגיגי של החברים,
נשיהם וטפם והנלוים עליהם – מעין "הקהל" – על מנת לטעום ולהטעים מטעמיו
וריחותיו של המקדש, נגינותיו ומראותיו עד כמה שהיד מגעת, ענין אחרון זה
דורש לא מעט מחשבה ובדיקה והדיון המעשי בו נדחה על כן לאסיפה הבאה.
הישיבה ננעלה בשעה 9.00.
הישיבה הבאה – ביום שני
ל' כסלו נר ששי של חנוכה, בשעה 7.15 בראשה ישב: דוד בר חיים
* * *
ברור הלכה
כניסה להר הבית לצורך בנין ותיקון
שנינו בעירובין קה א – תנו רבנן: הכל נכנסין בהיכל לבנות ולתקן ולהוציא
את הטומאה, מצוה בכהנים, אם אין שם כהנים, נכנסין לויים, אם אין לויים,
נכנסין ישראלים, אידי ואידי – טהורים אין, טמאים לא.
אמר רב הונא: רב כהנא מסייע כהני, דתני רב כהנא: מתוך שנאמר: אך אל
הפרוכת לא יבוא. יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח
לעשות ריקועי פחים? תלמוד לומר – אך, חילק (ויקרא כא כג – אך אל הפרוכת
לא יבוא ואל המזבח לא יגש כי מום בו, והיה יכול לומר אל הפרוכת וכו' ואך
מיותר. אלא שבא ללמד שיש מצב שבו בעל מום כן נכנס). מצוה בתמימים, אין שם
תמימים – נכנסין בעלי מומין, מצוה בטהורים, אין שם טהורין – נכנסין
טמאין, אידי ואידי כהנים אין, ישראלים לא.
אבעיא להו: טמא ובעל מום איזו מהן נכנס? רבי חייא בר אשי אמר רב: טמא
נכנס, דהא אישתרי בעבודת ציבור, רבי אלעזר אומר: בעל מום נכנס, דהא אשתרי
באכילת קדשים.
בעיון ראשון נראה ששתי הברייתות נחלקות בעצם דין הכניסה, לברייתא הראשונה
מותר לכהנים לויים וישראלים להכנס ובלבד שהם טהורין, ואילו לשניה, מותר
רק לכהנים להכנס בין טמאין בין טהורין.
דעה נוספת שנינו בתורת כהנים אמור פ"ג הי"א – יכול לא יכנס לעשות רקיעת
פחים? תלמוד לומר אך, כך הוא מצותו: הכהנים נכנסים, אם אין כהנים, לויים
נכנסין, אם אין טהורים נכנסים טמאים, ואם אין תמימים, נכנסין בעלי מומין.
אם כן לפנינו דעה נוספת הדומה במקצת לברייתא השניה בעירובין – מותר
לכהנים וגם ללויים בין טמאים בין טהורין להכנס ולישראלים אסור. וכן הבין
הראב"ד בפרושו לתורת כהנים שיש כאן שלוש דעות ולא גילה דעתו כמי ההלכה.
שיטה רביעית בתוספתא כלים ב"ק פ"א הי"א: הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא
את הטומאה, מצוה בכהנים, אין כהנים נכנסין לויים: אין לויים נכנסין
ישראלים, מצוה בטהורים, אין טהורים נכנסין טמאין: מצוה בתמימין אין
תמימין נכנסין בעלי מומין: מצוה שיכנסו בתיבות, אין שם תיבות נכנסין דרך
פתחים, וכן הוא אומר: ויבואו הכהנים לפנות הבית לטהר ויוציאו את כל
הטומאה וגומר.
הרי דעה רביעית המתירה לכהנים לויים וישראלים בין טמאים ובין טהורים.
וכשיטה אחרונה זו פוסק הרמב"ם פ"ז מהלכות בית הבחירה הלכה כ"ג: בשעה
שנכנסין הבאים לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם את הטומאה מצוה שיהיו
הנכנסין כהנים תמימים, לא מצאו תמימים יכנסו בעלי מומין, ואם אין שם
כהנים יכנסו לויים, לא מצאו לויים יכנסו ישראלים, מצוה בטהורין, לא מצאו
טהורים יכנסו טמאים, טמא ובעל מום – יכנס בעל מום, ואל יכנס טמא, שהטומאה
דחויה היא בציבור, וכל הנכנסין להיכל לתקן יכנסו בתיבות, אם אין שם תיבות
או אי אפשר להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים.
והעתיקו ר' דוד הכוכבי בספר הבתים, בית תפילה, שערי בית המקדש שער שישי
הלכה יח, יט, אלא שהוסיף בסוף ההלכה את הפסוק שבו מסיימת התוספתא – וכן
הוא אומר ויבואו הכהנים לפנות הבית לטהר ויוציאו את כל הטומאה (דברי
הימים ב' כט, ז').
וקשה מדוע העדיף הרמב"ם את התוספתא על פני התלמוד והתורת כהנים? הגר"א
בבאוריו לתורת כהנים מתקן את הגירסא שם באופן כזה: הכהנים נכנסים, אם אין
כהנים, נכנסין לויים, ואם אין לויים נכנסים ישראלים. וכן מביא ר' דוד
פרדו בפרושיו לתוספתא תיקון זה בתורת כהנים בשם הרב סלימון ו' אוחנה.
ומעיר שכן נראה שלא להרבות מחלוקות, נשארו בידנו איפוא שלוש דעות –
ברייתא ראשונה בעירובין שנכנסין רק טהורים בין כהנים לויים בין ישראלים,
ברייתא שניה בעירובין שנכנסין רק כהנים בין טהורים בין טמאים, ותורת
כהנים ותוספתא – נכנסין כהנים לויים וישראלים בין טהורין בין טמאים.
ועדיין קשה מדוע פסק הרמב"ם כתורת כהנים וכתוספתא?
אומנם הגר"א בבאוריו לתורת כהנים מוסיף ומסביר שהתוספתא והתו"כ הם
כברייתא הראשונה בעירובין, שמסתבר דמודה הברייתא הראשונה לשניה דאם אין
טהורין נכנסין בעלי מומין או טמאים כדמסיק בתוספתא ובתו"כ, ולא נחלקו אלא
בדין קדימה.
וכדבריו כתב ר' דוד פרדו שהמחלוקת רק בדין קדימה והיינו שלקמייתא עדיף
ישראלים טהורים על פני כהנים טמאים ולבתרייתא עדיף כהנים טמאים על פני
ישראלים טהורים, והוסיף שכן נראה מרש"י ד"ה רב כהנא מסייע כהנא שכתב –
כהנים טמאין עדיפי מטהורים ישראלים. כלומר שנחלקו בדיני עדיפות אבל לכולי
עלמא אם אין אחרים מותר לישראלים טמאים להכנס.
וכן גם הבין המאירי בבית הבחירה סוף עירובין שכתב: או להוציא משם את
הטומאה מצוה שיהיו נכנסין שם כהנים תמימים וטהורים, אם אין שם טהורים
יכנסו טמאים, טמא ובעל מום – יכנס טמא ואל יכנס בעל מום, שהטומאה דחויה
היא בציבור, ואם אין שם טמא – יכנס בעל מום, וכל שיש כהנים אפילו טמאים
ובעלי מומים לא יכנסו אחרים, אין שם כהנים כלל יכנסו לויים, לא מצאו
לויים – יכנסו ישראל.
הרי שגם המאירי הבין שהמחלוקת רק בסדר העדיפויות אבל לכולי עלמא אם יש
צורך מכניסים אפילו ישראלים טמאים ובעלי מומין.
עלה בידינו מכל הא דלעיל שהרמב"ם, הר"ד כוכבי, המאירי, הגר"א, רש"י, ור'
דוד פרדו, בחדא שיטתא קיימי שהמחלוקת בין הברייתות רק בין תמימים ובעלי
מומין, והראב"ד הסובר שיש כאן דעות הרבה לא גילה לנו את דעתו כמי ההלכה
וגם לא השיג על הרמב"ם במקום, ואם כן יש לומר שהודה לו ועל כל פנים אין
סיבה לומר שחולק עליו.
ועד כמה נקרא צורך בנין מצאנו רמז בברייתא האומרת "יכול לא יכנס בין
האולם ולמזבח לעשות רקועי פחים" ולפנינו המילים "בין האולם ולמזבח"
נמצאות בברייתא קמייתא דערובין ולפני חלק מרבותינו הראשונים היו גם בתורת
כהנים.
והקשה שם המיוחס לר"ש משנץ: קשה ליישב, כי אין שם שום רקועים לרקוע חוץ
לדלתות ההיכל ואין זה בין האולם ולמזבח, ולעשות שם מלאכה (=היינו לרקוע
ולהכניס אחר כך להיכל) לאו אורח ארעא (לא דרך ארץ לעבוד שם עבודות ההכנה
להיכל).
אבל הראב"ד מסביר: נראה לי מפני שהיתה גפן של זהב עומדת על פתחו של היכל
מודלה על גבי כלונסאות וכל מי שמתנדב עלה של זהב לבדק הבית או גרגיר או
אשכול מביא ותולה בה, וכשהם מפנין אותה ועושין מן הזהב רקועי פחים צפוי
למזבח הזהב או לבית קודש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל
בקדושתן.
ושואל עליו ר' דוד פרדו בבאוריו לתוספתא – וכי בשביל צורך קל כל כך,
היינו שלא להוציא את הגפן מחוץ לבין האולם ולמזבח יכנסו טמאים במקום
שאסור בכרת?! ונשאר בשאלה.
הרי שלמדנו דבר גדול ועצום, שלצורך בנין ותיקון כגון שלשם נוחות העבודה
ושמירת קדושת הדברים שלא לטלטלן יותר מדאי שאינם רוצים להוציא את הזהב
החוצה ולעבד אותו שם ואחר כך להכניסו על ידי טהורים נכנסין טמאים לכל
מקום אפילו למקום שאסור להכנס בכרת. וכן עולה מהתוספתא שהעתיקוה הרמב"ם
והכוכבי שנאמר בה "אם אין שם תיבות יכנסו דרך פתחים". וכי כל כך קשה
להכין תיבות ובינתיים לדחות את העבודה ליום יומיים? אבל ברור דלא מטריחנו
בהכי, ואם אינן מוכנות אין דוחין את העבודה ועובדין בלעדיהם.
וסיבת הדבר מבאר החזון איש בהלכות ביאת מקדש פ"א הט"ז: דכל שנכנס לצורך
תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפילו בטמא, שאיסור הכניסה כשהוא טמא הוא
מפני כבוד המקדש ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו אבל כשנכנס לצורך תיקון
אינו בכלל זה, אלא מפני אזהרת ומקדשי תיראו ראוי לקבוע שגם כניסה זו תהא
על ידי המכובדים ביותר וכהן קודם ללוי וטהור קודם לטמא ותמים קודם לבעל
מום, ולפי זה אם יש טהורים ועבר טמא ונכנס אינו חייב וכו', וצריך לומר
לפי זה דאי נכנס טמא בזמן דאיכא טהור אינו לוקה. עד כאן לשונו.
עלה בידנו שכל שהוא לצורך בנין ואפילו צורך קלוש מאד מותר להכנס לכל אדם
לכל מקום, ויש להקל בזה כיון שאפילו נכנס טמא במקום דאיכא טהור אינו לוקה
כיון שאין כאן כלל איסור כניסה כפי הסבר החזון איש, אלא מצות מורא מקדש.
אליצור סגל
* * *
דעה אישית
בחירת שם לקהלנו
א – האמנם הגיע הזמן לקראת שמות
אקדים ואומר כי אין כוונת הדברים שלהלן לקבוע מסמרות, אף לא ללחוץ בכיוון
מסויים, ככל הנושאים, גם נושא זה יוכרע באסיפת החברים על פי דעת הרוב,
ברצוני רק להעלות את הנושא לתשומת לב החברים בטרם דיון לשם שיקול-דעת
שלפני-הכרעה וסבורני שכולנו נצא נשכרים מכך.
חלק ניכר מן החברים אצה להם הדרך לקבוע שם להתארגנותנו, וזאת מתוך הרגשה
כי ארגון ללא שם כמוהו כ'נפל, יש מהם המחזקים עמדתם בנימוקים תועלתיים
כגון פקודת-המס וזכות-עמידה-משפטית, כמו כן רשמה של ההסברה כאשר היא
יוצאת מטעם ארגון-בעל-שם אינה דומה להסברה מטעם ארגון אנונימי.
אתייחס תחילה לענין ההסברה: ראשית, עדיין לא נתגבשה בקרבנו דרך לפעילות
הסברה, והכוונה לתכנית ערוכה ומחושבת המגדירה מראש את מטרותיה וניתנת גם
לעיקוב ומדידת תוצאותיה, וזאת שנית: יש לדעתי כח מסוים דוקא בפניה אישית
להצטרפות אל חבורה-ללא-שם שענינה מרוכז במטרה ולא בעסקנות לשמה, היחיד
הנקרא לפעולה בצורה כזו אינו מסיח דעתו מן הענין, מתרשם מכנות הקוראים
אליו ומקבל תחושה של מייסד ולא של מצטרף.
הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הקבוצה עדיין קטנה וחלשה מכדי שינתן לה
אוטומאטית יחס של כבוד היאה לארגון מבוסס, במצב כזה יתכן שדווקא הופעה
"ממוסדת" תעורר, חלילה, זלזול מצד השומע, שישקיף מגבוה בלגלוג (מי אתם
בכלל?! גדולים וחזקים מכם לא צלחו לקטנות מאלו!), ונמצאנו מחטיאים את
המטרה ומחטיאים את ישראל.
כך באשר לענין הכספים – עדיין לא "עומדים בתור" נדיבי עם לתמוך כספית
בעניננו ורחוקים אנו מסדר גודל שיעניין מישהו
ומכאן לעיקר הדברים: ארגון בטרם-שם אינו בהכרח "נפל" אבל הוא בהחלט כולד
בן יומו, ואדרבה ידעו ויבינו וירגישו החברים שארגוננו זקוק בדחיפות לישוב
אברים, לרחיצה וסיכה, ובעיקר לגדילה למהירה, ימריצו נא את עצמם ויקדישו
כל כוחותיהם לחזקו ולאמצו ולהגדילו, עד שיצא מכלל סכנה, ואז כמובן יגיע
גם יגיע "יום השם" שנחגוג אותו בשמחה ובשירים.
ב – מה אני מצפה משם
לשם התועלת הטכנית בלבד, ניתן היה כמובן להשתמש בשם סתמי שאינו מביע דבר,
ואפילו במספר סידורי שנקבל מאת רשם העמותות, אך ברור לכולנו שהשם הנבחר
צריך להוות כלי מלחמה למטרתנו, לפיכך יש לבחור שם קצר, ברור וחודר,
שיעביר מיד ובפשטות את המסר כאשר ישמע בראש כל חוצות. יתר על כן: השם
צריך להיות נקי מכל יומרנות ובומבסטיות ומכל גוון של נטיה לקצוות, שם
עממי ושוה לכל נפש, אשר השומעו מתעורר מיד לשייכות ושותפות: הרי לזאת
בדיוק גם אני שואף, הרי לזאת ציפיתי מעודי ואיך אוכל להשאיר משימה כגון
זו לאחרים?.
בכדי להגיע לשם כזה, פשוט ומאוזן ושוה לכל נפש, ברור לי כי יש להמתין
להתרחבות הציבור, ככל שיגדל ויתגוון הציבור יהיה השם הנבחר על ידו עונה
באופן טבעי על הדרישות הנ"ל ומפיק את מטרתו.לעינות דעתי שבעים חברים,
כמנין סנהדרין גדולה, הם המינימום הנדרש בכדי לבטא את מכלול הדעות
והטעמים המהלכים בציבור ולהוציא דבר מאושר ומיושב, מאוזן ומכוון.
ג – הגדרה עצמית קודמת לקריאת שם
עוד זאת: לפני שנכנה עצמנו בשם. מן הראוי להגדיר לעצמנו את טיבה של
ההתארגנות, את מהותה של המסגרת ואת צורת פעולתה, לא הרי "מועצה ארצית"
כהרי "אגודה" או "ארגון" ולא זו וזו כהרי "קהל" "קהילה" או "ציבור" וגם
בין אלו האחרונים קיימים שינויי גוון. ימים יגידו ויבהירו אם אכן יתפתח
כאן ציבור אשר ממנו מלכיו, כהניו ונביאיו, רבניו ופוסקיו, או אגודה
ביצועית הסמוכה על שלחן המימסד הציבורי הקיים, ועד אז – יש לדעתי להניח
לנושא קריאת השם.
אזכיר לסיום מאמר הגמרא בברכות פרק ראשון – "מניין שהשם – דבר הוא? שכתוב
(תהלים מו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות (שין
פתוחה) אלא שמות (שין צרויה)", עד כאן. – ללמדך שלא רב המרחק בין שמות
לשמות וכל הבא לקרות שמות יהא מודע היטב למעשיו לבל ישים שמות בארץ ולא
יהיה לשמה, למשל ולשנינה.
לתשובת לב החברים – יוסף יחיאל אלבום
* * *
בשולי הגליון: נתבשרנו על הגשת בג"ץ מטעם "נאמני הר הבית" כנגד המשטרה
שאינה מאפשרת לקיים בנר א' דחנכה עליה המונית להר אלא בתנאי ש... יצניעו
אותה מהמון העם מפני עינא בישא... נדחתה "הצעת-פשרה" מטעם המשטרה לאפשר
פרסום אך להמנע מעליה "במקרה" של התקהלות השאבאב לשם הפרעת העליה....

*
(כיום אנו בגליון 264 שנה כב – כולם נכרכו ב-8 כרכים עבים,
אפשר לקנות אותם ב-150 ₪ כל אחד)
מה בתמונות ? :
1 - ח"כ מיכאל בן-ארי מסייר בהר הבית –
(כשעתיים לפני פגישת, הסרק: סיעת האיחוד הלאומי עם השר מישראל ביתינו).
2 – מודעת תרומת הלשכה.
3 – עליה המונית להר הבית בערב יום כיפור.

גליון זה והגליונות הקודמים אפשר לקרוא (ללא שגיאות) בכתובת דלהלן:
http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=blogcategory&id=150&Itemid=43
וגם ב:
http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=530

http://lamikdash.blogspot.com/2005/04/blog-post_16.html

יש חדשות גם ב:
http://www.sosamikdash.cjb.co.il/
הלא חטאת מכפרת, והעולה מכשרת.
ואין חטאת ואין עולה, ולא חלב ויותרת
(סליחות ליום חמישי)

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה
בכבוד רב – הרב ישי באבד – דובר
התנועה לכינון המקדש - 050-8649968
לפרטים תגובות סירובים ותרומות נא לפנות ל-050-8649968 ואו ל - lamikdash@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

התגובות נכנסות מידית.
שים לב! תגובה שאינה הולמת את רוח ההלכה תמחק!