חג השבועות בהר הבית - סדר היום

איור | שתי הלחם בידי הכהן

ולעשות חובותינו בבית בחירתך : 2 שעירים, 3 פרים, 3 איילים, 18 כבשים | מנחה חדשה - שתי הלחם | ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך | נפסק להלכה שאפשר להביא את הלחם לבד בלא הכבשים, וכן הדין בהבאת הביכורים | ואין אנו יכולים, או ואין אנו רוצים?

ר' דוד בהר"ן | הר הבית שלנו

סדר הקרבת הקרבנות:

שני תמידין של שחר ושל בין הערביים
מוסף: שני פרים, איל, 7 כבשים, ושעיר חטאת.
מנחה חדשה - שתי הלחם
יחד עם המנחה: פר, 2 איילים, 7 כבשים, שעיר חטאת, 2 כבשים לזבח שלמים.

סך הכל: 3 פרים, 3 איילים, 16 כבשים = 22 בהמות כולם עולה לה'.
..........  2 כבשים (זבח שלמים), 2 שעירים - 4 בהמות כולם נאכלים.

שתי הלחם

א. אינם באים אלא מארץ ישראל ומתבואה חדשה. לא מצאו תבואה חדשה, יביאו מהתבואה הישנה.

ב. כיצד עושים את הלחם

מביאים 3 סאה (מידת נפח) חיטים חדשות, שפין אותם ובועטין בהם.

ג. הלכות שיפה ובעיטה

כל החיטים טעונים 300 שיפה ו- 500 בעיטה (פירוש: שיפה - שיפשוף עם היד על החיטה הלוך ושוב . בעיטה - מכת אגרוף על החיטה - הכל בכדי לקלף את קליפת החיטה היטב היטב)

לפי הסדר: 1. שיפה 2 בעיטה, 2 שיפה 3 בעיטה. וחוזר חלילה לפי הסדר הזה, עד שיגיע ל- 300 שיפה ו- 500 בעיטה.

המהר"י קורקוס על הרמב"ם כותב: "וידוע כי כל זה הוא למצווה ולא לעכב.

ד. טוחנים את החיטים עד שיהיו קמח סולת, ואח"כ מנפים את הקמח עד שיוצא שני עשרונות (מידה), (שאר הקמח ניפדה ונאכל לכל אדם).

ה. יש הבדל בין לחם הבא מתבואה חדשה לבין לחם הבא מתבואה ישנה כדלהלן

שתי הלחם הבאות מתבואה חדשה, צריך לנפות את חיטיו ב- 12 נפות (דהיינו 12 פעמים) עד שיצא עישרון קמח סולת נקי מכל סאה וחצי חיטין.

ואילו שתי הלחם הבאות מתבואה ישנה, די להם בניפוי החיטים ב-11 נפות, עד שיצא עישרון קמח סולת נקי מכל סאה חיטין.

ו. כל תהליך הניפוי דלעיל הוא מצווה לכתחילה, אבל בדיעבד הכל כשר ובלבד שיהיו מנופים היטב (רמב"ם ומהר"י קורקוס)

ז. אחרי הניפוי, יצא לנו 2 עשרונים סולת נקיה (השאר נפדה כנ"ל), לשים את הקמח ועורכים אותו מחוץ להר הבית, ואופים אותו בהר הבית בתנור מתכת.

מפרשי הרמב"ם מסבירים, הטעם שאפיית הלחם צריכה להתבצע בתוך הר הבית דווקא בתנור מתכת. כיון שעל ידי האפיה בתנור, התנור עצמו נהפך לכלי שרת, (פעולה שאינה יכולה להתבצע בתנור של חרס) והלחם עצמו מתקדש על ידי האפיה בתנור - כלי שרת.

ח. עשיית הלחם אינה דוחה שבת ויו"ט ולכן עושים זאת מערב החג.

ט. כיון ששתי הלחם חייבים להיות חמץ, מביאים שאור אחד ונותנים אותו לתוך העיסה כדי שתחמיץ.

י. החלות - לחם, צריכים להיות מרובעות (לא עגולות), אורך: 6 טפחים. רוחב: 4 טפחים. גובה: 4 אצבעות.

יא. הכבשים אינם מעכבים את שני הלחם, ועל כן בזמנינו אם יהיה אפשר להביא כבשים, מצווה להביאם להר הבית. ואם לאו יהיה מצווה להביא את שתי הלחם לבדם.

יב. שתי הלחם הבאות בפני עצמם בלא הכבשים, מניפים אותם בהר הבית כמו נטילת הלולב. מזרח מערב צפון דרום, מעלה ומוריד. ולאחמ"כ מניחים את הלחם עד הבוקר שאחרי החג, בכדי שיפסלו בלינה. ולאחמ"כ שורפים את שתי הלחם.

מקורות למאמר: רמב"ם ספר עבודה הלכות תמידין ומוספין פרק ח', מהר"י קורקוס על הרמב"ם, משנה למלך, מגיד משנה.

"ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות ולעשות חובתינו בבית בחירתך"
או "ואין אנו רוצים"?!
יהודי קום עלה להר כי בידך הדבר, רק אם נעלה לשם רבבות יהודים נוכל לקבוע את סדר היום בהר הבית. "
"העת לכם אתם לשבת ספונים בבתיכם ובית ה' חרב, קומו עלו ההר והבארתם עץ ובנו הבית אמר ה'" (חגי א ד)

תגובה 1:

  1. ישר כוחכם על הבאת הדברים

    השבמחק

התגובות נכנסות מידית.
שים לב! תגובה שאינה הולמת את רוח ההלכה תמחק!