בית המקדש: "יבנה המקדש" - גליון 3 ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏(124)‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏ תמוז ה'תשסט

בטאון אלקטרוני של "התנועה לכינון המקדש"

- גליון 3 (124) – תמוז ה'תשס"ט, ת.ד. 31336 ירושלים, 050-8649968, lamikdash@gmail.com

אַחַת שׁאַלְתּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקּשׁ שׁבְתּי בּבֵית ה' כּל יְמֵי חַיּי לַחֲזוֹת בּנֹעַם ה' וּלְבַקּר בּהֵיכָלוֹ

(תהלים כז ד – דוד המלך)

ינעם לנפשי הלוך ערום ויחף עלי חרבות שממה, אשר היה דביריך. במקום ארונך אשר נגנז ובמקום כרובייך אשר שכנו חדרי חדרייך. (מתוך הקינה "ציון הלא תשאלי לשלום... של רבי יהודה הלוי)

רב יעקב עדס שליט"א בחיבורו 'דברי יעקב' התאמץ למצוא סיבות לאסור על יהודים לבקר בהר בית קדשנו.

חוברת חדשה: דברי יעקב - בענייני הר הבית ובית המקדש והכניסה אליו - יעקב [באאמו"ר מרן הגאון מוהר"ר יהודה] עדס

מפתח כללי

ביאור דברים רבים בעניני הר הבית ובית המקדש ונתבארו בו דברים בכמה משניות במסכת מדות ובפרק ראשון דמסכת כלים ובטעם שאסרו הפוסקים לגמרי עליה להר הבית בזמן הזה ובכמה ענינים בהלכות טומאה וטהרה ויש בו י"ב סימנים - א

ביאור כמה סוגיות והלכות בדיני לשמה ושלא לשמה בקרבנות ועוד דברים בעניני קדשים ויש בו ששה סימנים - קכט

מדברי הגר"א בספרי הקבלה בכמה מקומות בגודל החשיבות של בית המקדש וביאורים בדבריו ויש בו ארבעה סימנים - קע

בעניני אגדה בכמה דברים השייכים לבית המקדש ויש בו ארבעה סימנים - קפו

מפתחות

א - סימן א.

כללי איסורי טומאה בהר הבית ובעזרה ובדינים בזה בזמן הזה באופן כללי

כב - סימן ב.

בהא דקיימא לן דאיסורי כניסה בטומאה להר הבית ולעזרה נוהגים אף בזמן הזה

לד - סימן ג.

בהגדרת המקומות בהר הבית איזה קדוש בקדושת עזרה שאסור אף לטמאי מתים ואיזה בקדושת הר הבית שאסור רק לטמאים בטומאה היוצאת מגופו ובענין המקומות שמן התורה מותר לטמאי מתים ומדרבנן אסורים לטמאי מתים

מח - סימן ד.

היתר הרדב"ז לכניסה לחלקים מסוימים בהר הבית בטהרה מטומאה היוצאת מגופו על פי קביעה איזה הוא מקום אבן השתיה והיתר המהרי"ט לכניסה לחלקים מסוימים בהר הבית בטהרה כנ"ל על פי מתניתין דפרק ב' דמדות בענין הרוחים בין גבולות הר הבית לגבולות העזרה

נה - סימן ה.

בדברי הפוסקים האוסרים עליה להר הבית בזמן הזה בטעמים שכתבו לפקפק בהיתר הרדב"ז הנ"ל

סה - סימן ו.

בדברי הפוסקים האוסרים עליה להר הבית בזמן הזה בטעמים שכתבו לפקפק בהיתר המהרי"ט הנ"ל

ע - סימן ז.

בענין אם יש טעם נוסף לאסור כניסה להר הבית אף במחנה לויה מצד חשש זיבה ושאופן הטהרה לזה יותר קשה מאשר משאר טומאות היוצאות מהגוף

פו - סימן ח.

(א)בענין אם לטהרה מטומאה היוצאת מגופו דבעל קרי לכניסה להר הבית צריך הערב שמש ויצטרך לטבול מבעוד יום לפני השקיעה

(ב)ולפוסקים המקילים דאין צריך בזה הערב שמש אם מכל מקום היכא שהוא מחוסר כפורים דזיבה חמיר טפי וצריך הערב שמש

צ - סימן ט.

בענין אם בבגדים הטמאים מדרס יש איסור ובענין הזהירות מחציצה בטבילה והזהירות בכשרות כראוי של המקוה

צו - סימן י.

בענין עוד כמה חששות שיש מקום לדון בהם באופן הטהרה מטומאה היוצאת מגופו השייכים לענין מי רגלים

קו - סימן יא.

סיכום החששות לענין אופן הטהרה לטומאה היוצאת מגופו המבוארים לעיל בסימנים ז' ח' ט' וי' וידון אם יש להביא סימוכין לאיזה מחששות הנ"ל מדברי ספר כפתור ופרח שכתב לאסור כניסה למחנה לויה בזמן הזה

קיג - סימן יב.

בדיני איסור כניסה להר הבית בזמן הזה לנשים

לפני שנדון בדבריו נשים לב למגמה והיא כתובה שם כבר בכותרת הראשית "כניסה להר הבית בזמן הזה".

היינו החיבור כלל לא מתעניין בהר הבית עצמו כמצוה, למה ההר מיועד למה אמור לשמש ומה הוא משמש כיום ומה צריך לעשות בשביל שישמש בתפקידו, כל אלו שהם עיקר מטרתו ותכליתו של ההר לא משמש למחבר אפילו לא כמבוא על אחת כמה לא כחלק מהדיון.

ולכן צריך למלא את החסר ולומר כאן ולהזכיר כי הר קדשנו אינו דומה לבית קברות (לשם אגב יש משיכה לאומית עצומה בארץ ובחו"ל, ללא פוצה פה, דבר הזועק דרשנו), אשר תורתנו הקדושה מזהירה ומצוה עליו ומרחיקה ממנו בכל מיני הרחקות, אדרבה ואדרבה הר בית קודשנו ותפארתנו כל מגמתו הוא עליה לרגל לפחות שלש פעמים בשנה לכל זכר וכל המרבה הרי זה משובח.

"ושתית מאשר ישאבון הנערים", זה בית השואבה ולמה נקרא שמה שואבה שמשם היו שואבין רוח הקדש, שנאמר (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, כמאמר חכמינו (רות-רבה פרשה ד). וכפי שאנו מתפללים בשני וחמישי שם הוא "בית חיינו",

ולא די שהמקום שומם חרב ממקדש ומעבודת ה' ברשעת הגויים האלה. אלא גם באשמת צאן עדריה, מקיימים בקום ועשה את הנורא שבתוכחות: והשמותי את מקדשיכם - יכול מן הקרבנות, כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים, הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם, מן הגדודיות, שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם (רש"י ויקרא פרק כו).

לאחר הקדמה זו מובן יהיה איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמתה של תורת אמת והָיָה תַחַת בּושׂם מַק יִהְיֶה... (ישעיהו פרק ג) ותחת כי אהב את אבותיך ורצה להשרות שכינתו בתוכנו, מתרחקים בנים משלחן אביהם בטענות ותואנות שוא ושכינה מייללת אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם (ברכות ג, א). ומי יורה דעה ומי יבין שמועה לתלמידים שכל תורתם מתחילה מפסקי מעתיקי-השמועה, ללא הבנה ללא ירידה לעומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום, ממעון קדשו ועד עדי עד. מה כל ההקדמה קשור לענין -

כל בר בי רב יודע שטומאת מת הותרה בציבור לעבודת בית המקדש, וכן כל הטומאות שבעולם מותרות לצורך בנין בית המקדש (אם צריכים אותם – וכיום הזה על מי אפשר לוותר), ואיך כל זה לא מקבל לא רק משקל ראוי אלא אפילו לא התחשבות מינימאלית – הרי על כגון דא נאמר בפה מלא – העיקר חסר מן הספר, אין ספק ש"השקפה" כמין זו מקרינה על כל הנאמר ונכתב בספר.

עתה ניגש לדבריו כפי סגנונו ולפי דרכו:

כל דברי הספר הם ליקוט מדברים שכבר פורסמו והמחבר דנן סידר אותם לפי דרכו. וכבר כתב והשיב וביאר בטוב טעם ודעת מרן הגאון רבי אביגדור אלבום שליט"א בספריו תורת הבית ג חלקים ובעיקר בחלק ב, עיין שם היטב וייטב לך. כאן נתייחס רק לכמה דוגמאות:

א – כתב בעמוד יג ענף ו סימן א: "כידוע פסקו פוסקי הדורות האחרונים בפשיטות גמורה שאסור להכנס להר הבית כולו ושלא לחלוק בזה בין המקומות בהר הבית" עד כאן.

האיך החי יכול להכחיש את החי: ראשי ישיבות ורבני ערים ומושבות העולים בעצמם להר הבית ומפרסמים קריאות לציבור לעלות.

גם רבים מהנמנעים, סיבתם היחידה היא שלא יכולים לסבול את ה'קבלת פנים' האנטישמית במקום.

שלישית: אלו שאסרו לא הזמינו שום דיון לשמוע את כל הצדדים, גם לא שמעו חוות דעת על התוצאות החמורות העלולות לנבוע מפסקם, אלא עשו עצמם 'ראש קטן' והצטרפו 'להסיר מכשול' ללא הרהור שני, וללא הבנת הענין (ראה רש"י ביצה ב, ב: כח האוסרין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר).

ב – כתב בעמוד יז ענף ח סימן א סעיף א-ב: "אף שודאי אין בידינו כיום לתקן תקנות חדשות מה שלא גזרו חז"ל מכל מקום יש לנו ללמוד מדוגמאות רבות..."

כל הדוגמאות שהביא, החמירו במקום שיש חשש מכשול בדבר עבירה. לא כן הר הבית מקום קדשנו שאינו מקום דחוי ח"ו שניתן ל"נסיון", אדרבה שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, ולכן לא רק שלא גזרו חכמים בזמן הבית לבטל עליה לרגל מחשש עמי הארץ, אדרבה ואדרבה הקילה תורה "טומאה הותרה בציבור" שלא לדבר על מצות: "הכל נכנסים להיכל לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה" [אם תאמר שאין זה מדאגותיך זו קשה מהראשונות] והקילו חכמים, כגון "הכל חברים ברגל" ונאמנין על טומאה וטהרה.

ג – כתב בעמוד כז ענף ג סעיף ז: "יתכן שלפני המאירי העידו עדות של טעות".

עד היכן אפשר להגיע: המאירי אינו מוסמך על דבריו וכן הרדב"ז (בעמוד נה), האם ככה יעשה לראשונים ואחרונים ואין צריך לומר אחרוני האחרונים שלא הולכים במסילה ה'יורדת' מבית-אל, אתמהה.

ד – כתב בעמוד נח סעיף ה: "שכל דברי המחברים מכל הדורות שכתבו והחליטו שאבן שתיה היא הסלע – אינם מוסמכים כי לא כתבו זאת לא להלכה ולא למעשה".

גם אם כל גדולי הדורות כתבו זאת רק כמסיחים לפי תומם אין הם גרועים מגוי פשוט שנאמן באיסורים במסיח לפי תומו. יתר על כן, מה שהחת"ם סופר כתב (בשו"ת יו"ד רל"ו) שיש להקריב קרבן פסח. האם לא על מסורת וחזקה זו סמך, להלכה ולמעשה, ואם לאו איה איפה היה כוונתו להקריב.

ה – כתב בעמוד עג ענף ב סימן ז אות ה: "האם סתם אדם בעלמא צריך לחשוש שהוא בגדר זב וכבר הכריע את הדין בזה הקהלות יעקב במכתבו".

אולם שני "פוסקים מובהקים" של הדור, כתבו שיהודי מן השורה, לא צריך לחשוש לזיבה, והם רבה של ירושלים הרצ"פ פרנק וראב"ד ירושלים הי"י פישר זכר צדיקים לברכה.

לסיום כדאי לצטט מתשובתו של גאון דורנו רבי מרדכי אליהו שליט"א ה' יאריך ימיט בטוב ובבריאות, לשואל האם מותר ליהודי לעלות להר הבית בימינו... שכן יש פה ללא ספק עניין עצום של דין כיבוש. וכה תשובתו הרמה:

ב"ה, כ"ז תשרי תש"ן, לכבוד מר ש. ב. הי"ו השלום והברכה.

קבלנו את מכתבך... כבוד הראש"ל הורני להשיבך כי הנושא הועלה במועצת הרבנות הראשית, והוקמה ועדה לטפל בנושא... בברכה וכל טוב, הרב שמואל זעפרני – עוזר אישי. (מספר "שו"ת הרב הראשי" כרך תש"ן – תשנ"ג)

קורא כותב:

בגליון הקודם כתבה אורלי

"האם אפשר לחשוב על שלוש נקודות חשובות שיהייו מקובלות על האוזן הישראלית ללא התגרות בם: חופש דת? חופש פולחן? ביקור במקומות קדושים?

אם נדון בזאת ברציפות ונצליח לקבל הבנה נוכל לבקש שלוש צרכים: חופש להיות יהודי בהר הבית! חופש תפילה בהר הבית! חופש עליה להר.

לאחר מכן נבקש: לנקות את המקום לא המסגד.לערוך הרצאות. חגיגיות לשלוש הרגלים. ואת השאר נספר מאוחר יותר."

להלן תגובתי:

הדרישות הראשונות סותרות את השניות. אם אנחנו באים בשם עיקרון חופש התפילה, אנחנו לא יכולים אחר-כך לבוא ולדרוש שיאסרו על ערבים להתפלל.

אני לא מדבר מבחינת התקשורת אלא מבחינה עקרונית - הטענות שלנו צריכות להיות עקביות ואמיתיות: "ה', מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? הולך תמים ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו... נשבע להרע ולא ימיר..." ע"פ חז"ל הכוונה "דובר אמת אפילו בלבבו", כגון רב ספרא.

בתודה - אראל סגל

שוב ושוב כותבים לנו ממוענים רבים שהם מקבלים את החומר שלנו "גיבריש"! ואין לאל ידינו.

מי שיכול להושיע מוזמן

תודה

גליון זה והגליונות הקודמים אפשר לקרוא (ללא שגיאות) בכתובת דלהלן:

http://www.kehilaemunit.org/index.php?option=com_content&task=blogcategory&id=150&Itemid=43

וגם ב:

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=530

http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=403

http://lamikdash.blogspot.com/2005/04/blog-post_16.html

יש חדשות גם ב:

http://www.sosamikdash.cjb.co.il